~

הספרים שלי ערומים. הערמות שומרות על גובה קבוע בין טירוף מכירות החיסול של סוכות האחרון לטירוף הבא, אבל הסדר משתנה. החדשים נקראים ועוברים מערמה לערמה. אין סדר קבוע, רק אלה שעוד לא קראתי נשארים באזור הגבוה והישנים נשארים למטה, קרואים תחת הנטל, עד שפתאום אני שולפת מישהו מהם להזכר באיזו פסקה. אני יודעת בדיוק איפה נמצאות הפסקאות האלה, ומצבי רוח שולחים אותי להתערסל בין שורות מוכרות. זה כמו לזמן אלי מישהו שיגיד לי את הדבר הנכון, ובדיוק את מה שרצית לשמוע. הספרים שלי אישיים מאוד. הפינות שלהם מקופלות. הדפים שלהם מוכתמים. יש כאלה שמצבם כה עגום ומופלא עד שאני לא מסכימה להשאיל אותם לאף אחד. אינטימיות אמיתית תהיה לנו כשארשה לך לקרוא פינות מקופלות. השירה מרוכזת בקצה המדף, ליד הקיר, מונחת זו לצד זו כך שיהיה קל לשלוף, וזה בניגוד גמור לסיפורת, שבה הספרים מונחים זה מעל זה, שיהיה קל לנגב מאבק ולהערים עד אינסוף (או עד גובה התקרה הגבוהה של חדר השינה). לפעמים אני מטיילת איתה בין החדרים, ולפעמים אני מניחה לה להשאר לישון בצד שלך.