~

בתמונה מהבוקר יש את המדרגה הראשונה בכניסה האחורית.  היא מוארת בריבוע בוהק של שמש חורפית מדהימה. למטה ממש אפשר לראות את הגרביים האפורות העבות שלי, ואת הכלבה מתחרדנת על השביל בעיניים חצי עצומות. אפשר לראות גם את הספל מונח על המדרגה. כבר אין בו קפה, כי את שתיית הקפה אני לא מפסיקה באמצע כדי לצלם.

בתמונה השניה אחת עשרה בבוקר. אפשר לראות אותי מהגב (מי צילם?). אני מצולמת מגבוה, והפריים כולו מלא באדמה שמתחת לעץ האגוז הגדול. האדמה חומה כהה ורטובה, מנוקדת בפקאנים. בצד ימין למעלה אפשר לראות סל כביסה גדול, ישן, עגול,  מפלסטיק ירוק עם חורים מרובעים. הוא מלא בפקאנים (מלא ממש). אני רכונה במרכז (קומפוזיציה גרועה), בדיוק מושיטה את היד להרים. אפשר לראות שהידיים שלי מלוכלכות באדמה הזו. הכלבה לא שם (היא עדיין מנמנת בשמש).  בפינה השמאלית התחתונה אפשר לראות את הקצה של ערמת השלל שלי: עשרה תפוזים ושלושה אבוקדו. ואי אפשר לראות חיוך של נחת פשוט כי לא רואים את הפנים.

התמונה השלישית יפה. אני אוהבת אותה במיוחד כי היא רגע של מנוחה ואויר ורוח. השעה חמש בערב. הצילום מכיוון השער. אני עומדת על השביל, עם הפנים לרחוב ויש לי מבט כזה של תדהמה. בין השער וביני אפשר לראות את הכלבה שלי ואיזה כלב זר, ענק, שטיפס מעל הגדר. (טיפס, לא קפץ. ראיתי במו עיני, ולא האמנתי). הם קצת מרוחים בתמונה הזו, כי הם בעיצומו של משחק גורים משתולל. השיער שלי פרוע מהרוח. כבר מתחיל להחשיך ואפשר לראות שמימיני הדשא מכוסח. כמעט אפשר להריח בתמונה הזו דשא ותפוז שדרסתי וריח של גשם שאולי ירד הלילה.

בתמונה האחרונה, הרביעית, אני והוא בטיילת. הצילום מכיוון יפו צפונה. הטיילת ריקה, ואפשר לראות את הכלבים משתוללים בדשא מימין. משמאל הים סוער בגלי ענק מפחידים (בדיוק אפשר לראות אחד מהם מתנפץ אל הסלעים). הוא מחבק את הכתף שלי. היד שלי מתחממת בכיס הפליז שלו ואנחנו מחייכים. יש בתמונה הזו איזו נינוחות של זוג מאוהב, ואי אפשר לראות בה שנפרדנו. ואי אפשר לראות בה איך אנחנו מדברים על אפשרויות להכרויות שהוא מתחבט בהן, ואי אפשר לראות שאני חושבת לעצמי, כמה אני צריכה אהבה עכשיו.

שבוע טוב.