| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
 פילאטיס, בין המיצרים ופחד לא ברור.
תם החופש הקטן.
החופש הקטן שלי נגמר באופן רשמי. ככה החלטתי. המנוחה באמת הייתה נכונה וטובה, ונדמה שהחזרה ללימודים תהיה דווקא בסדר. שלשה מועדי ב', ואז אפשר יהיה לפרוץ בסדרת גלגלונים פראית,אל עבר החופש הגדול.
רגע. מחשבה שנייה.
המממ. במחשבה שניה, אני לא יודעת לעשות גלגלונים. מזל. יש לי תחושה שזה יכול היה להיות מחזה מפחיד למדי.
חוויות
ראיתי כמה סרטים. קראתי ספר וחצי. חזרתי לרוץ והפכתי שחקנית ראשית באופרת הסבון הקטנה של חיי. חוץ מכל זה, היום אחרי שהקפצתי את נלוש לבסיס יצאתי למשימה חוקרת.
נסעתי היישר למכון החביב עלי, המרכז לסקס אפיל שרירים ופאסון, לברר את פשרה של המילה "פילאטיס". להלן תקציר המסקנות: חבורת נשים שוכבות על מזרונים ומכווצות כל מני דברים, שלא ידעתי שיש. תחתית האגן למשל. או אורך הכליה. או הסוגרִים. ואיך לעזאזל חושבים מהעכוז? מילא אם היו אומרים לי מהתחת.
אם זאת אני חייבת לומר: סה"כ יש תחושה של הפתעה נעימה. הבטן החלושה שלי, התחננה שהכל כבר יגמר. כנראה שמשהו בכל זאת עובד שם. שווה בדיקה נוספת.
תוך כדי תנועה
תוך כדי שטיפת הזיעה וההתמכרות לנקיון המים הקרים הכתה בי התובנה, שאני הרבה יותר אוהבת את החופש שלי בתנועה. לנסוע (לים, לחברים, לסרט, לבית קפה קטן) לנוח קצת, ואחר כך לחזור. כשאני מתבטלת בתנועה, הנפילה הרכה בסוף היום בחדר הממוזג, השרירים הנרפים, המחשבות - הכל שווה הרבה יותר.
זה לא שאני פוסלת בטלה ביתית משובחת, אלא שלאורך זמן, הבטלה הפאסיבית נוטה למצות את עצמה, וכמו במשחק מחשב - צריך להחליף לה רקע. לעבור שלב.
בין המיצרים
אבל מספיק עם כל זה. כאמור, החופש הקטן נגמר, הסדין כבר פרוש על המושב האחורי ותיכף פוקי ואני נצא לדרך אל עבר הבית של סבתא. סביבת למידה אולטימטיבית. אין טלפונים. הטלויזיה מנותקת. אין מחשב. השקט מוחלט.
אנחנו עושים לשם התגנבות יחידים. חוץ מללמוד, החלטנו לבדוק את השטח יותר ברצינות, ולקבל החלטה אמיצה. האם אנחנו רוצים, ויכולים, כלכלית חברתית וויקי גם, לעבור לבית חלומותינו בשלב הזה של החיים. פוקי מכשכש בהתלהבות. טוב, תראו לי כלב שיסרב לדונם וחצי, ויותר עצים מהקיבולת של שלפוחית השתן שלו... אבל אני באמת צריכה לעשות פה חושבים. לבדוק כמה זמן לוקחת הנסיעה בבוקר. ובערב. לחשב עלויות של ארנונה ומים וחשמל. לבדוק איך אפשר להנדס את הבית הזה לשני שותפים, ו..ממ, אחר כך למצוא מישהו (או מישהי) שירצו לגור איתי בבית כזה, מחוץ לעיר, קצת רחוק מהכל, עם ציוצים של ציפורים בבוקר ותבלינים מהגינה וצל מתחת לעץ האגוז הגדול.
משום מה
יש משהו שמפחיד אותי בהחלטה הזו. אני לא מצליחה להצביע עליו בדיוק, אבל אני צריכה לאתר אותו, כדי לבחון אותו מכל הכיוונים. איפה הוא מתחבא?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
