~

אני יוצאת מבדיקת הדם השבועית שלי. מישהו נכנס אחרי. חדר ההמתנה ריק. יש ימים כאלה. נדירים, אבל יש. יושבת שם רק אישה אחת בטישיירט לבן. שיער מתוח בקוקו. פנים מבריקות קמטי הבעה ועיניים נוצצות. אני עוברת על פניה, לוחצת לעצור את הדם וקופצת לשירותים להפטר מההולטר. הפלסטרים שלו מגרדים לי את החזה עוד מאתמול, וחם נורא. מוקדם וכבר חם. אני רואה את האישה מסתכלת עלי. 

בשירותים של הקופת-חולים אני מקלפת מעלי שלוש אלקטרודות ואיכשהו יודעת שהכל יצא תקין. מצב בלבולי. מצד אחד את רוצה שימצאו מה גורם לחוסר הנוחות הלבבית הזו. מצד שני, עדיף שלא ימצאו כלום. שיגידו שהכל תקין והדופק המהיר הוא בגלל מתח או לחץ או אלוהים יודע מה, משהו של התקופה הזו, שתעבור, ושלום על ישראל.

החוצה דרך חדר ההמתנה, האישה ההיא מחייכת אלי.

- "עשית עכשיו בדיקת דם?", היא שואלת אותי בלחישה.

- "כן", אני עונה לה. בחוץ כבר מחכים לי (יושבים על מכסה המנוע) החום הזה, והפקקים בדרך לתל אביב. אני לא ממהרת אליהם. 

- "ו... איך זה?", היא שואלת אותי. אני מביטה בה מבולבלת.

- "מה?"

- "הבדיקת דם. איך זה?"

- "בדיקת דם. לא יודעת. אני כבר רגילה"

- "כואב? זה כואב?"

- "זה דוקר לשניה."

- "אני פוחדת". היא לוחשת אלי. העיניים הפעורות שלה סורקות את חדר ההמתנה הריק. היא מזיעה.

אני מתקרבת אליה.

- "לא, באמת. הן מעולות", אני מצביעה אל החדר של הלבורנטיות. "אל תסתכלי על המחט. את לא תרגישי כמעט", וחוזרת ואומרת-  "שתיהן מעולות".

- "טוב", היא אומרת.

- "בהצלחה". אני מסתובבת ויוצאת החוצה עם ההולטר ביד. יורדת במדרגות.

- "מפחיד?" אני לוחשת לעצמי רגע לפני שאני יורדת ומחייכת חיוך גדול. המוח שלי מלא בשטויות, אבל לפעמים המציאות פוגשת את השטויות האלה ומסחררת אותן סביבה כמו ילדה בחצאית קלוש.

(פה יש ווידאו. אני לא מצליחה לראות אותו, אבל אני מקווה שאתם דווקא כן, כי ועד שלא תראו אותו, לא תבינו על איזה שטויות אני מדברת). 

שינויים קטנים-גדולים ליציאה מהאנמיה ומעגל התשישות:

- הרבה יותר מים וקצת פחות קפה.

- פחות פחממות ריקות (אורז לבן, פסטה, לחם לבן), ויותר פחממות מלאות ודגנים (אורז מלא ושות).

- להשתדל לאכול פעם ביום משהו עשיר בברזל: סלק או טחינה או בשר.

- ספרות יפה (אתמול קראתי את "טוביה החולב" של שלום עליכם, . איזה יופי !)

- לצרוך פעם ביום משהו מצחיק מאוד. פרק ישן של סיינפלד או חברים. דארמה וגרג. מועדון לילה. סטנדאפיסטים ביו-טיוב (לינקים ברשימות). המלצות ולינקים יתקבלו בברכה.

נוט טו סלף:

מה שמשנה זה לא מה שיש לך, אלא איך החיים שלך נראים.