| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
עמוס ואני
זו פסקה קצרה על דבר שקרה לי עם עמוס.
הייתי מדריכה צעירה בחוגי סיירות. היו לי חולצות של החברה להגנת הטבע, כובע מרוט ועשרים חניכים פעורים. הייתי מאוהבת בסתר באחד מצחיק נורא, שפעם ליד המדורה השענתי עליו את הראש, והוא ליטף אותי לילה שלם. בבית כתבתי ערמות של מילים. חלקן במחברות, רובן על המחשב. היו אז חדרי צ'אטים ואחר כך פורומים ולי היו פסבדונים, שנינות ומילים, והקסם פרפרים הזה שקורה כשהחדר חשוך ואני יושבת לכתוב. ואז התגייסתי והיה שבוע הספר, וקטפתי מאיזה מדף אחד בכריכה קשה. ובלילה קראתי אותו בפעם הראשונה. ארץ ישראל: סביבה. זהות. תרבות. בשנים שאחר כך קראתי בספר הזה שוב ושוב. טיילתי המון והוא סיפר על הארץ שלי ועל הנופים שנפרשו למולי במבט של ערגה ומילים של קסם. סחבתי אותו איתי, כבד ומסומן, ונקשרתי אליו בסיבי השרירים ובאישונים שנפערו בלילות מול האש. אחר כך נפרדתי מהדרכת הטיולים ומאהוב, והשארתי מכתב פרידה שבו ציטטתי מהספר ההוא. כשפגשתי אותו שנה אחר כך, עוד היה לו הפתק ההוא בארנק.
מאז לא קראתי אותו, אבל הוא מונח על המדף שלי, וסימניות פוסט איט מבצבצות לו מבין הדפים. העמודים הנכונים נפתחים בו מעצמם. אני לא יודעת מה ארגיש כלפיו עכשיו, אם אקרא אותו שוב. יש לי כמה ספרים כאלה, שהצליחו להגיע אלי באיזו דרך סתרים בדיוק בזמן הנכון. כאלה שמצאתי בהם מילים מדוייקות למשהו שהאמנתי בו, או הרגשתי אותו, או אותן*. לפעמים זה בגלל כמה משפטים ספורים. לפעמים פסקאות, לפעמים משהו אחר שאין לו שם. ספרים כאלה שהיה להם חלק גדול בתפיסת העולם המתהווה שלי. כזה היה הספר הזה בשבילי, וכזה הוא ישאר תמיד, כמו שהאיש שכתב, ישאר בלב אוהביו.
שושנת יריחו / עמוס קינן, 1998
רונה היא אחת מהכותבת המעולות, שמצליחות להדהים אותי כל פעם מחדש. קוסמת מעוררת השראה, תבדל"א. הדיסק החדש מעולה ומומלץ.
* אתמול, בצפון הרחוק מאוד, שמעתי על תסמונת כזו, שבה החושים מתערבבים. לחפצים יש קולות. לימים בשבוע יש צבע וטעם. חשבתי שזה מוזר, עד שנזכרתי פתאום איך למילים הכתובות יש מגע.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
