| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
מלנכוליה של בוקר תשרי
בבוקר, כשחזרתי מסיור הסליחות הלילי בירושליים, הייתי עייפה ורעבה, אבל לא ממש יכולתי לישון. המטבח שלי היה מבולגן, והרגשתי שאני מוכרחה לסדר אותו, לשטוף את הכלים, להבריק את הכיור, להשקות את העציצים. אחרי כל זה, הכנתי לי ארוחת בוקר מפנקת: חביתה משתי ביצים, פרוסת חלה, מלפפון ועגבנייה. בקערית קטנה - גבינה. מלח לרוב. ישבתי בחצר לאכול ונמלאתי מלנכוליה של בוקר.
לפני שנסעתי לטיול היה לי שבוע של מרוץ מטורף בין ראיונות עבודה. סוף סוף הייתה תחושה שמשהו קורה. שיש התפתחויות לכיוונים טובים. התחלתי למצוא עבודות שחשבתי שעשויות להתאים לי. במקום אחד, עברתי כבר ראיון שני ויום לפני הטיסה עוד הגעתי לסיור מקצועי, כדי להבין ממש למה אני עומדת להכנס ולהחליט אם זה מתאים לי, רגע לפני שחותמים על החוזה. יצאתי מהסיור דיי מחוייכת. חשבתי לעצמי שלמרות השכר, זו העבודה הקרובה ביותר למה שאני מחפשת. כזו שנדמה לי שאוכל למצוא בה אתגר וגם משמעות. כזו שתתן לי מקום לבטא את עצמי. כזו שאוכל לגדול בה. נפרדתי מהבוסית הפוטנציאלית בחיוך וסיכמנו שנדבר כשאחזור.
בינתיים חזרתי, וכבר שלשה ימים שאני מנסה להשיג אותה ולא מצליחה. ביום הראשון, אחרי שעות ארוכות של "תפוס", השארתי לה הודעה בנייד וגם שלחתי מייל (פלוס שנה טובה). היא לא חזרה אלי. בערב הצלחתי סוף סוף לתפוס אותה, והיא ענתה שהיא "בדיוק נכנסת למכונית, אני חוזרת אליך עוד עשר דקות" - אך לא חזרה. אמש קיבלתי ממנה סמס שלא שכחה אותי ותתקשר מחר. היום תיכף נגמר, וטרם. אני כועסת.
נלוש אומרת שזה סימן לא טוב. שאולי דברים השתנו. שאולי מישהו אחר נכנס בינתיים לתפקיד. שאם היו לה דברים טובים להגיד - כבר הייתה מדברת איתי. יש בזה משהו, למרות שזו התנהגות דבילית, ולא התרשמתי ממנה ככזו. אולי היא סתם עסוקה, וחגים וכל זה? לא יודעת. לא איכפת לי.אני עצבנית. מגיע לי לדעת מה קורה. אם המשרה פנויה ואני מתאימה - אני רוצה להתחיל או לפחות לדעת מתי אני יכולה להתחיל. אם לא - מגיע לי לדעת, לא?!
אני צריכה להתקשר אליה שוב, אבל אני כל כך כועסת שאני פוחדת להגיד משהו שלא במקום עוד לפני שהתחלתי. בכלל עכשיו כבר מאוחר. כל היום חיכיתי לטלפון ועכשיו לא נוח לי להתקשר כי זה מחוץ לשעות העבודה.
בעקבות המצב הדפוק הזה, הולך ובורח לי החשק לעבוד שם. אני לא מצליחה להחליט אם כדאי, או אסור שהחשק יצא. דווקא חזרתי מחו"ל מלאת אנרגיות. אסור לי לאבד אותן ולהכנס לבאסה רק כי דברים לא מסתדרים לי לפי התוכנית המקורית. בצהריים כבר חזרתי לאתר הדרושים החביב עלי. שלחתי כמה קורות חיים.
העיסוק בחיפוש הולך ומשתלט על עוד ועוד אפיקים בחיים שלי. מה אני אגיד לכם, מזל שיש לי בית.
(וספר טוב).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
