~

חיפוש 1

מחרתיים ההורים שלי חוזרים, ואני אוכל לחזור הבייתה. צפוי לי יום של סידורים ונקיונות (בקטנה) ובעיקר העברה חזרה של כל הדברים שהבאתי איתי כשעברתי לעיר, בעיקר בגדים וכלי רחצה ותרופות, כלבה וחתלתולה. את החתלתולה (שאין לה שם) אני לא יודעת כל כך איפה לשכן ביומיים הקרובים. מחרתיים אני מארחת אצלי מסיבת רווקות, כך שגם החדר של לילי וגם המקלחת והשירותים צריכים להיות פנויים, מה שמשאיר את חדר השינה שלי, אבל אני ממש לא רוצה חתלתולה בחדר השינה שלי (גם בכלל וגם כי לא תהיה לי שום דרך לחלץ אותה ממתחת למיטה). לחצר היא עוד קטנה מדי. האפשרות הנוספת היא במחסן, אבל אין לי חשק שהיא תדבק שם במשהו חדש. נראה לי שלא תהיה ברירה אלא לעשות במחסן נקיון יסודי. אולי לא חייבים לחכות עד פסח כדי לנקות מחסנים. בכל מקרה, עכשיו כשהפצפונת בריאה, אוכלת ושותה לגמרי לבד ועושה בארגז כמו גדולה, הגיע הזמן למצוא לה בית. (+ דרוש! ). אולי א' או טוקה יגיעו להחלטה חיובית בנושא (שניהם אמרו שהם חושבים על זה מאוד ברצינות), אבל אני לא רוצה ללחוץ עליהם. אני יודעת שזו לא החלטה פשוטה, למישהו שאפעם לא היה לו חתול, לאמץ פתאום חתלתולה.

חיפוש 2 

למרות שאני מחפשת במרץ משרה מלאה, החלטתי שבינתיים אני חייבת להתנער מהבטלה ולהתחיל לעשות משהו. היום שלחתי מיילים לשני מעסיקים שעבדתי איתם בכתיבה ופיתוח תוכן, והצעתי שוב את שירותיי המעולים. בעבודה החדשה הפוטנציאלית, זו שייסרה אותי בעקרבים, ממשיכה להיות התנהלות אנושית איומה. הם רוצים אותי, אבל יש שם בלאגן נוראי בתקנים, ובעיקר בעיית תקשורת אנושית חמורה, איתי וכנראה גם עם גורמים אחרים. בגלל זה אני כבר לא רוצה לעבוד שם, אבל הם הציעו שאעבוד מולם בפרילאנס ואני חושבת שזה פתרון זמני טוב, עד שאמצא משהו אחר. זה לא כסף מעולה אבל זה יותר טוב מכלום, וזה יאפשר לי לבדוק את ההתנהלות מבפנים. יכול להיות שככה אוכל להציע להם גם פרוייקטים נוספים בפרילאנס, וזה דווקא יכול להיות לי יותר רווחי בסופו של דבר.

כשחושבים על זה, עם כל האופי השכיר שלי, אני יכולה להיות פרילאנסרית דיי עסוקה. אני מניחה שאם הייתי מחליטה להיות עצמאית, לא הייתה לי בעיה למלא את היומן בתור ספקית תוכן או בהדרכה ופיתוח הדרכה. מצד שני, כל כך התעייפתי מלהטוטי שמונים העבודות, שבאמת מתחשק לי משהו יציב וברור, עם תלוש בסוף החודש ופנסיה, אולי אפילו חיסכון של מרווח נשימה.

חיפוש 3

מחר אני אמורה לפגוש שוב את הקיבוצניק. החוקים (חוקי המנחוס הבינלאומיים) אומרים שלא מדברים על זה עד שיש על מה לדבר. אני משתדלת להשתחרר מהתחושה שזה לא יצליח ובכל זאת לתת לזה, לו ובעיקר לעצמי, הזדמנות.