| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
רוצו מהר לפני שיגמר
זה לא הוגן. למה דווקא כשאין לי זמן לכתוב קורים כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם? אקסיומה. אז הנה כמה קצרצרים, ואת הפוסט הרציני שמתבשל אצלי (על האהבה הראשונה ההיא, ועל מה שקורה (בגללה?) עכשיו), אני אשאיר לשבוע הבא. עד אז המילים יתבשלו על אש קטנה, (עם מכסה). נדמה לי שזה יעשה להן רק טוב.
ובינתיים:
1. רוצו מהר לפני שיגמר
פסטיבל סאמר בלוז בתיאתרון גבעתיים. אתמול, היום ומחר. הייתי אתמול בהופעה של סובו. לא היה לי מושג מי הם, אבל טוקה הבטיחה שיהיה מעולה, והיא קיימה.
ו-לא, אני לא נערת בלוז. אין לי אף דיסק מהז'אנר, אני לא מכירה את המילים של הקלאסיקות, ואני לא נועלת מגפי בוקרים ומסתובבת עם גיטרה על הגב.
ואף על פי כן - היה פשוט ערב מעולה! סובו מנגנים שירים מקוריים וגם קלאסיקות (שכאמור לא ידעתי לזהות). בלוז, רוק, פאנק, R&B... גיטרות (סלייד, באס) ותופים. זמר עם צרידות מלטפת שדומה נורא לשמואל וילוז'ני. מתופף קצת מסטול, והגיטריסט הכי טוב שראיתי בהופעה חיה. בחיי.
אבל שיא האירוע היה ללא ספק הג'אם סאשן שקרה שם ב23:00 , וצפוי לקרות בכל ערבי הפסטיבל (והוא חינם!) - כל המופיעים של אותו היום יורדים למועדון של התיאטרון ומאלתרים ביחד, אחד עם השני ועם כל מי שרוצה. הבאס של רון לאור מפלרטט עם התופים של סובו, ובין לבין ילד שבא מהבית עם גיטרה ועיניים נוצצות דופק סולו גיטרה עצבני. איש שמן עולה לשיר ת'בלוז שלו. אנחנו ניצחנו על מחיאות הכפיים. האנרגיות השתוללו באויר. האווירה הייתה מדהימה. גרובית כזאת. היה כיף. אני ממליצה בחום. תלכו מהר, לפני שיגמר.
2. מצחיק
3. הומאופת
הלכתי. הוא לא דומה בכלל לאינדיאני או למכשף. סתם רופא. אפילו קרח. אפילו חלוק לבן ומחשב. הרבה דיבורים. ענייני. יכין לי איזו חליטה, לשתות פעמיים ביום. זה יעזור? אין לי מושג. אני מאמינה גדולה בצמחי מרפא, עוד לפני שבט דוב המערות והמדריך של ניסים קריספיל. הלוואי הלוואי. חמסה חמסה טפו.
4. קפה
הופך להרפתקאה חדשה אם מוסיפים לו: קליפה של לימון, מקל קינמון, וכמה גירודים של אגוז מוסקט. הו מאמא.
ושבת שלום, מליתוס.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
