מהמקום החדש שלי רואים מגדל מים. בערב, כשהתכלת מסמיקה, רוקדת שם להקה של זרזירים. עוד מוקדם להגיד איך יהיה לי שם, אבל היום הראשון הזה נגמר מחוייך, ועם חשק לעוד. על פניו נראה, שבמקום החדש שלי השכילו לבחור אותי. שבמקומות החלשים שלהם יבלטו החוזקות שלי. שהסגנון מתאים, וגם הקצב.
צריך אולי להסתייג ולהגיד "בינתיים", אבל אני לא רוצה.
חוצמזה, בשבועיים האחרונים, כשהזרזירים של העבודה כבר ישנים, מישהו שהכרתי מזמן וחיבבתי מאוד מגשש אלי. בהתחלה לא הייתי בטוחה, אבל עכשיו פתאום, כנות גמורה. אלוהים, איזה קסם. כמה מופלאה ופשוטה היא הישירות הזו. אז רגע, את יוצאת עם מישהו? לא. אתה? אני לבד.המממ...אז מה, אתה בא לכאן הרבה? בואי נצא. לאן? לאיזה מקום חשוך ורומנטי. מתאים.
אז עכשיו בכלל, מחוייכת. בבטן יש לי זרזירים.
צריך אולי להסתייג ולהגיד "בינתיים", אבל אני לא רוצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
