| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
מי שהולך לישון עם זרזירים, שלא יתפלא שהוא לא נרדם.
מה שהתחיל בהתרגשות גדולה, כמו להקה בשמיים, המשיך בנחיתת חרום והתרסקות. בחיים לא יובשתי ככה. בשיחה ההיא קבענו יום ומקום לפגישה המחודשת. הוא אמר שהוא יזמין מקום ויודיע לי מחר. בלילה הוא שלח לי הודעה מפלרטטת, שראיתי רק בבוקר ועניתי פלירט בחזרה. הכל נראה היה טוב למדי, עד שמצאתי את עצמי יושבת בבית ומחכה לטלפון שלו. חיכיתי חיכיתי חיכיתי, ושום דבר. את סתם מתרגשת, חייכתי אלי. חסרת סבלנות. אחר כך הערב ירד וחשבתי לעצמי, כבר מאוחר, ושלחתי לו הודעה שסופה בסימן שאלה, והמשכתי לשבת בבית ולחכות. הוא לא חזר אלי. הלכתי להתקלח, ולבשתי פיג'מה, ונעלבתי מאוד, ואחר כך דיברתי עם טוקה והרגשתי איך הסדקים של העלבון מתמלאים לי בכעס.
כי אם זה לא מתאים לך פתאום, או לא בא לך, או השד יודע מה, תהיה בנאדם ותודיע. מה הסיפור הגדול. איזה מן מפגר חרא אתה פשוט לשכוח מהעניין? והרי לא שכחת מהעניין יקירי, כי באמצע הלילה אתמול עוד פלירטת איתי. וקיבלת ממני היום שני סמסים. על שניהם לא טרחת לענות.
באחת עשרה וחצי בלילה קיבלתי ממנו הודעה. הודעה מפגרת. קצת עלבון לאינטליגנציה ("רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך". נו באמת) קצת חנפנות ובקשה להפגש. אני עניתי בכנות: זה היה ייבוש. רציתי לפגוש אותך ומאוד התבאסתי. אני הולכת לישון.
אתמול שתיקה. היום הוא התקשר. כבר שלוש פעמיים התקשר ואני לא עניתי. אין לי חשק לדבר איתו. הנטייה הטבעית שלי היא לא לפתוח את זה. לחרוט עוד בחור מאכזב על החגורה ולהמשיך הלאה. מצד שני, מגיע לי הסבר, ומגיע לו להתפלש בעצמו בחיפוש אחרי משהו טוב להגיד, ומגיע לו להבין שבעולם שלי, מי שקובע פגישה ורוצה לבטל מודיע. מסביר, או לא מסביר, אבל מודיע לעזאזל. זה המינימום.
אבל למחוק אותו ולהמשיך הלאה ישאיר אותי עם כל תחושת החרא, ואני אצטרך לעמוד בשמש ולתת לחרא הזה להתייבש עד שהוא יפסיק להסריח, בעוד שאם אני אפתח את זה מולו ונקרצף את זה אני ישר מתנקה. נרטבת, אבל מתנקה. אני יודעת שזה עדיף לי, אבל זה קשה לי.
טוב. נראה אם בכלל תהיה לי הזדמנות.
הודעה: רציתי לקפוץ לקפה אבל לא ענית. חבל. לילה טוב.
תשובה: אני עייפה מאוד ועוד כועסת עליך. נדבר בזמן אחר.
הודעה: אז לא ענית לי בכוונה? הבנתי.
רציתי לענות להודעה הזו, אבל אז הבנתי שאני עומדת להתגונן: להצדיק את זכותי לכעוס ולסנן אותו. אין אינטונאציות בסמס, ואני לא מכירה אותו מספיק כדי להבין, ויכול להיות שאני טועה, אבל אני שומעת במשפט שלו נימה של תוכחה וסססאמאשלו אם יש פה תוכחה. מותר לי לכעוס
אחרי הברז שהוא דפק, ומותר לי לא לרצות לדבר איתו היום. אם עכשיו הוא חושב שאני דרמה קווין אז שיחשוב. אני חושבת שהוא אפס.
אם הוא באמת הבין הוא ייתקשר אלי בעוד יומיים.
הקטע הכי מבאס הוא שהוא באמת מצא חן בעיני, וממש התרגשתי. באמת חשבתי שהנה משהו טוב עומד להתחיל.
וחרא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
