~

סביב קיבוץ נגבה (בערך 7 ק"מ ממזרח לאשקלון) יש שדות חרושים וכאלה שנזרעו לא מזמן ועכשיו מתחילים לנבוט, ויש שם נוף של חום רטוב וירוק טרי ושמיים כחולים שמתחשק לתפור לעפעפיים מבפנים. ויש שם משאבות של נפט (כן, יש קצת נפט בארץ ישראל) ואנשים שעוצרים לידך עם טנדר חקלאים ושואלים אם ראית שלושה סוסים שלהם שברחו. ומעליך נודדות הציפורים ב-V גדול ומהפנט, ולידך ברגבים עומדות האנפות.

ואם אתם כבר שם ובמקרה שבת וצהריים, תעשו לעצמכם טובה ותקפצו ליד-נתן לאכול ג'חנון או מלווח או איזה תענוג תימני אחר אצל משפחת מצרפי. אפשר לאכול אצלם בחצר או לבקש לארוז ולנסוע לגבעה 113 ולשבת שם על המדרגות המשוחזרות של הגת העתיקה ולהשקיף על השדות המדהימים האלה (או לחובבי קרבות תש"ח על שדה הקרב), כמו שאנחנו עשינו. היה תענוג.

למעשה, מלבד האופניים שאיתם רכבנו כ- 15 ק"מ בשדות (הם היו לא לפי מידותי. נסעתי והתנשפתי כמו משוגעת, וכל הנוסחאות שאני מכירה (דרך, מהירות, הספק, תנע זוויתי ושות') לא הצליחו לעזור לי למצוא את ההילוך הנכון שבו אפשר גם לפדל וגם להתקדם. הבוץ השפריץ לכל עבר והתחת האומלל שלי נחבט במושב הנוראי כאילו אין מחר. אי אפשר לנסוע על קוליסים של טרקטור ולצאת מזה בלי זעזוע מוח, גם אם מותקנים לך על האופניים בולמי זעזועים משודרגים מהסוג היקר....בקיצור: יותר כיף לי לטייל בהליכה. או באוטו. תודה). איפה הייתי? אה, כן. למעשה, מלבד האופניים, היה יופי של טיול שבת כזה. גם יופי של שנ"צ אחריו. בדרך כלל אני רק קמה בשעות האלה.

והבוקר הזה עשה לי טוב באמת. פינה בי מקום לנשום. מלא בי אנרגיות וחייך אותי.

ככה אני צריכה.

 Linda Bronson