כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
ארבעה
1.
בגלל שהבית מגיע כנראה לסף גבול היכולת שלו, בעלי הבית (אבא שלי ודוד שלי) החליטו שהגיע הזמן להתחיל לתכנן את מה שיבנו פה במקומו. זה תהליך שעתיד להמשך חמש-שש שנים, אבל זאת התוכנית. זה גורם לי לחשוב איפה אני רוצה להיות בעוד חמש או שש שנים. יש לי כל מני רעיונות, בכולם יש איתי בנזוג, וזה לא משנה כל כך איפה אנחנו גרים.המקום הזה, אני אוהבת אותו קודם כל כי הוא הבית שלי, כלומר, המקום המוכר, הפרטי, הנוח, האינטימי), וכל שאר הדברים הנפלאים שאיתו (המיקום, הגינה, הבוסתן, חבלי הכביסה, הלול, השכנה) הם הבונוס. הוא מודל ישן שיש בו הרבה ממה שארצה לבית הבא שלי, אבל על החדרים הקפואים בחורף ולוהטים בקיץ, הגג הדולף, הרצפה השוקעת, הצינורות החלודים... על כל אלה אני מוותרת בקלות. הסבתות יהיו איתי בכל מקום.
2.
הכרתי מישהו. הוא לא נראה כמו מישהו שאי פעם העלתי על דעתי שאוכל להמשך אליו, והנה- הוא עושה לי טוב. הוא מתוק וחכם וחזק ועדין. החזיקו לנו אצבעות.
הוא אומר: העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: אלה שרצים, ואלה שמוודאים שלא תהיה להם סיבה לרוץ.
אני, בינתיים, רצה.
3.
יומן ריצה - שלוש ארבע.
קצת חששתי מהשבוע השלישי. הקפיצה נראתה לי גדולה מדי, ופתאום שני סטים ארוכים במקום שמונה קצרים... לא הייתי בטוחה שאני מוכנה. אבל בסופו של דבר, רצתי את האימון כולו כמו גיבורה. לא שלא היה לי קשה, אבל היה לי קשה בדיוק עד שכבר רציתי לעצור - ובדיוק האימון נגמר. זה אומר שהקצב טוב. התוכנית הזו מוכיחה את עצמה כמעולה.
השבוע, לראשונה הלכתי על מסלול עם מראה צידית. כשהצצתי עלי, ראיתי אותי רצה בצעדים קלים וגב זקוף, כתפיים משוחררות וחיוך. מאחורי דהר התחת שלי. הוא קילל ורטן ואני ניסיתי לברוח ממנו. בסוף, אתם תראו, אני אשאיר אותו מאחור.
את האימון השלישי של השבוע השלישי השארתי לסוף השבוע. החד"כ פתוח גם בשישי וגם בשבת, וחשבתי שזה עשוי להיות נחמד. זו הייתה טעות. כזכור, החד"כ נמצא ממש ליד העבודה, ומי רוצה לנסוע לעבודה בסוף השבוע?! אף אחד. יכולתי כמובן לרוץ בשכונה, אבל לא היה לי חשק, אז לא רצתי בכלל. וויתרתי לעצמי. במקום זה קראתי כל מני מגזיני RUNNER ישנים שגיסי השאיל לי, וגם את הeverything running book ממיטתי שטופת השמש. ככה יצא שלראשונה פספסתי אימון, וזה העלה שלל שאלות ותהיות. האם לחזור שוב על השבוע כולו? אולי להמשיך מהמקום בו הפסקתי? ואולי פשוט להמשיך הלאה?
היום, בעודי שוקלת מה לעשות בריצת הערב, גיליתי שלתוכנית יש פורום נחמד, וחיפשתי בו תשובות. בסוף החלטתי פשוט להתחיל את שבוע 4 כאילו סיימתי את שבוע 3. (שבוע 3 בנוי משלוש חזרות על אותו אימון, שרצתי אותו בהצלחה פעמיים... אז נראה לי שאפשר להתקדם). הפורום חזר וסיפר על שבוע 4 האימתני, שהרבה אנשים נשברים בו כי הוא קפיצת מדרגה, וביני לביני החלטתי שאני אנסה, ואם אני לא אצליח, אני אחזור בסבבה לריצות של שבוע 3. בסופו של דבר, החוק היחיד שלי הוא להקשיב לגוף ולהתקדם בקצב שמתאים לי. אף פורום לא ידע להגיד לי מה נכון בשבילי. אני ארגיש מיד.
באותו פורום מצאתי גם פודקאסט חדש, עם מוזיקה בסגנון אחר מהקודם. יהיה קצת מוזר לרוץ פתאום עם קול של ילדה במקום קולו המסוקס של רוב, אבל לשירים עם מילים יש אפקט מנטלי חשוב: הם מנתקים אותך מהנשימות והרגליים והשעון, ואת פשוט שרה לך (בלב, בלב) ורצה. רצה רצה. יהיה נחמד לגוון.
שבוע 4 כולל שני סטים של שלוש דקות ריצה- דקה וחצי הליכה- חמש דקות ריצה- שתיים וחצי דקות הליכה. כמו בתחילת שבוע שעבר, גם הפעם היה לי קצת קשה, אבל לגמרי אפשרי. לקראת הסוף האטתי קצת את קצב הריצה וסיימתי כמו גדולה. הרמתי ידיים באויר כשסיימתי, חייכתי כאילו קרעתי את סרט הסיום של המרוץ. הרגשתי שניצחתי את העולם, אבל החד"כ היה מלא באנשים, אז ישר ארגנתי את הידיים למתיחה תמימה למראה. החיוך, לעומת זאת, ליווה אותי עד הבית.
תוכנית: החלטתי להפסיק להשתגע עם הלו"ז. שיבצתי את הריצות בראשון, שלישי וחמישי אחרי העבודה. פילאטיס בשני ו/או רביעי, כרגע (עד סוף האימונים) בעדיפות שנייה.
תהייה: מוזר, חוץ ממני אף אחד בחד"כ לא עושה מתיחות אחרי הריצה.
החלטה: בסוף שבוע 4 - אמצע שבוע 5 אקנה לי שעון דופק לכבוד חצי הדרך (שבוע 5 מסתיים ב- 20 דקות ריצה).
4.
מחר יומולדת. מזל טוב. אחלו לי אושר ובריאות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
