לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

~


כינוי: 

מין: נקבה

Google:  litos.mail

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2010

הוא, וכל השאר.


בשבת בילינו בעיקר בין המטבח למיטה. אכלנו ועשינו סקס והלכנו אחוזי ידיים לראות שקדיות ורקפות, וחזרנו ובישלנו ועשינו סקס ואכלנו ואחר כך הלכנו לישון צהריים של חסד. התעוררתי מחוייכת למצוא אותו קורא את הפינות המקופלות שלי אצל אגי (משעול) ואלתרמן, וגולדברג ואבידן, ושכבנו ערומים וחבוקים וקראנו ביחד. נכון שהוא מוכרח להיות פרי דמיוני ההוזה?
ובכל זאת יש לי עדויות אוסובוקו במקרר ופירורים של שוקולד בין הסדינים.
לסיום סיומת של סוף השבוע הזה הסכמתי סוף סוף ונסענו אליו למושב לפגוש את ההורים שלו. הם מושבניקים חמודים, אינטליגנטיים, אנשי שיחה ומכניסי אורחים. היה נחמד באמת. ובכלל לא מפחיד.

ביני לביני:
זה לא מוקדם מדי?
יכול להיות שזה כן.
כמה זמן אנחנו ביחד?
חודש.
ומה נראה לך?
לא יודעת. אני חושבת שהוא אוצר.
ו...?
ואפעם לא הרגשתי ככה אהובה וחבוקה ומוערכת ונחשקת, ומאוהבת ומעריכה וחושקת, והכל באותו זמן.
זה מסחרר.


אמא שלי כמובן שמעה על דבר הביקור והזדעקה, ש- "למה רק להורים שלו?", שגם היא רוצה לפגוש אותו, שאני לא מספרת עליו כלום ושזה לא הוגן.
זה נכון, שאני לא מספרת. אני לא מצליחה. אני לא יודעת איך לספר בלי לפרוץ בבכי של התרגשות. ביקשתי שתשאל כל שאלה שהיא ואני אענה.
והיא שאלה עליו ואני עניתי, והבטחתי שנקפוץ אליהם מתישהו (בניגוד למבוכה שלי, הוא דווקא מאוד רוצה) ושלא תדאג.
כמובן שהיא כל כך התרגשה שרגע אחר כך היא שכחה את כל מה שאמרתי והתחילה לשאול עליו שוב את אותן שאלות מחדש.
שלא לדבר על סבב הטלפונים שוודאי עבר מיד אחר כך במשפחה המצומצמת, ומי יודע, אולי גם המורחבת, כי על פניו פסח מתקרב "וצריך להגיד כמה אנחנו באים".
(אחת).


וכל השאר:
# היה לי יום של בטלה בעבודה. כמעט ולא היה מה לעשות וביליתי את היום בקריאה וגלישה באינטרנט. אני שונאת את זה. זה משעמם ומתסכל, ואני מתמלאת רגשות אשמה על הבטלה הכפויה. כמובן שאין סיבה שאני ארגיש ככה, ובכל זאת.
# חזרתי לרוץ לפי התוכנית החדשה. רצתי 14 דקות. היה כיף.
# אני לא מוצאת בשום חנות את השעון.


נכתב על ידי , 7/3/2010 21:31  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLitos אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Litos ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)