~

עדכון א:

כמו שזה נראה עכשיו, המחשב שלי חזר לקדמותו. (חמסה טפו). ה C CLEANER היה התיקון הסופי (אחרי איזה שתי תוכנות אחרות שרצו פה יום שלם, זיהו קבצים פגומים ותיקנו אותם), והנה, הלילה המחשב מרגיש מוכר ומהיר ומשמח.

נראה שלא אצטרך לפרמט ככלות הכל.

עדכון ב:

ביליתי פגישה שלמה (ויקרה) בלדסקס את העניין של הפוסט הקודם. אחר כך, בערב, החברה שלחה לי סמס שהסבטקסט שלו היה "עברתי הלאה".

שמחתי, אבל אני יודעת שסיפור פסטיבל היומולדת הוא רק דוגמה קטנה למשהו שחוזר על עצמו כבר כמה חודשים.

למרות שהפסיכולוגית שלי חושבת שהחברה לא חברה ולא טובה לי, אני חושבת שאולי החברות שלנו צריכה פשוט לנדוד חזרה למרחק שהתאים לה. היינו חברות מסוג פחות צפוף, ואז התקרבנו, ונדמה לי שמאז הכל התחיל להשתבש. אני חושבת שריחוק מסויים יעשה לנו טוב, וכמו שזה נראה, הריחוק הזה יקרה בין אם אהיה מודעת לו, ובין אם לא.

נדמה לי שהנדידה הטבעית הזו למרחק המתאים חורקת עכשיו כי אני עשיתי כמה צעדים גדולים אחורה כשהיא עוד החזיקה בכוח. זה היה גם מתוך הגנה עצמית, כי רציתי להתרחק מתחושות רעות ורגשות אשמה שהיא מעוררת בי,, אבל גם כי פתאום התאהבתי, ומטבע הדברים ביליתי את מעט הזמן הפנוי שלי איתו, ודיברתי פחות איתה. אני עדיין.

אני חושבת שאם אני אלך אחורה בצעדים קצת יותר קטנים, כלומר, בנסיגה אינדיאנית איטית ופקוחת חושים, ולא בבריחה עיוורת, היא תסתגל למקום החדש ישן שביננו, ואני אוכל לחזור ולהנות מכל הדברים הטובים והכיפיים שיש בה, וגם להיות שם בשבילה בלי לפחד על עצמי.

עדכון ג:

- "...אז עד עכשיו לא חתמנו על חוזה, ועכשיו אני גם לא כל כך רוצה לגור איתו. אני לא ממש יודע מה לעשות עם זה. היה ביננו הסכם שבעל פה, ואני מרגיש שאני מפר אותו".

- "גם הוא הפר אותו "

- "כן. במידה מסויימת".

- " אתה יודע מה? בא לי להגיד לך לרדת מכל הסיפור הזה ולבוא לגור איתי פה, אבל אני מפחדת".

- " ממה את מפחדת?

- " אני מפחדת שזה מוקדם מדי. שזה רעיון גרוע. אפעם לא גרתי עם בנזוג."

- " גם אני לא".

- "נראה לך שזה רעיון טוב?"

- "נראה לי שאני אוהב אותך".