| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
על מי מנוחות.
הספר שחודהתער (נדמה לי) המליץ לי עליו (קצר, מאת דבורה טאנן) עוזר לי מאוד להבין את ההתנהלות הגברית בעבודה. פתאום אני ערה לאיך דברים נאמרים. הפסקתי לנסות לדבר בשפה הכוחנית שלהם, והפסקתי להרגיש מאויימת בגללה. במטאפורה: הבנתי שגם כשהתנועה של היד באויר פתאומית ונוקשה, היא מברכת. הם פשוט קצת מוגבלים, הגברים. מוכרחים לתת הוראות כדי להרגיש חזקים. להגיד את המילה האחרונה. להשתין בפינות של החדרים, אחד מעל השני. כשאנחנו מדברים אני מתייעצת, הופכת, שוקלת. אני מקשיבה. הם מתבצרים ברעיונות האלפא שלהם, כל אחד בשלו. כל הזמן צריכים לוודא שכולם מבינים שהם אלפא אלפא אלפא. שיהיו כולם אלפא. למי איכפת. אני מחייכת לעצמי. פתאום הרבה יותר קל לי כשאני מתנהלת מולם. עבר לי הצורך להוכיח להם שגם אני אלפא. זה לא המשחק שלי. אני מעולה (רוב הזמן) וברור לגמרי שהם יודעים את זה. יש לי מקום.
בישיבה שלנו השבוע,לראשונה הכתה בי ההכרה, שכל מה שאני צריכה לעשות זה לדמיין. שאפשר לעשות כל מה מתחשק לי שאפשר יהיה לעשות. גם אם זה לא מעשי כרגע. גם אם אין לי מושג איך זה יפעל. אני צריכה רק לחלום. לפרטים הפרקטיים כבר נדאג איכשהו בהמשך. טכנולוגיות, גם אם הן לא קיימות היום, יוולדו, וכשהן יוולדו - אני אהיה מוכנה בשבילן. ההכרה הזו מתחה בי מפרשים. אני אשוט עליה רחוק, גם דרך שיממון הפרוייקטים שממלאים לי את הקיץ.
רגע של ארספואטיקה: המטאפורות צפות (מפרשים וכולי), כי כואב לי הגב. אז אני לא רצה ולא סוחבת. (מטאפורית, וגם באמת). כמו שהבטחתי לעצמי - אני לא מתעקשת. בכל זאת, דיסק פרוץ. יצאתי לפגרה עד שארגיש טוב יותר. לאור המצב החלטתי לבטל את המנוי לחדר הכושר, למרות דמי הביטול המזוויעים, ולמרות הקושי הפסיכולוגי בלוותר על מקום שאמור להייטיב איתך, אפילו שאתה לא משתמש בו.
אז החלטתי. אני מבטלת. כשאוכל לחזור - אצא לרוץ ברחובות. גם ככה הגיע הזמן.
ויחד עם כל זה, אני לומדת אותו. אותי. אותנו. אפעם לא הייתי במקום הרגשי שאני נמצאת בו עכשיו. זו ממלכה קסומה ומיוערת. עצים ושיחים, ציפורים, איילים, זאבים. קרניים של שמש מאירות מבין הענפים והאויר נקי. ועשבים רכים מדגדגים את הרגליים. אני הולכת לאט, מלטפת את מה שבדרך, מתקדמת, ולא משאירה שבילי פירורים.
במעט הזמן שנשאר אני מעבירה רהיטים מחדר לחדר, ומשרבטת על פתקים דביקים דברים שאני רוצה לעשות לקראתו: לצבוע. לתקן את הגג. לטפל בסתימה בצנרת. להחליף ארון מתפורר במקלחת. להוציא את המחשב מחדר השינה. לסדר לי חדר העבודה. רוחש בי אי שקט מוזר, לשפץ. לשפר. כשאני מנסה לצלול תחתיו ולהביט, אני חושבת שאולי מה שהיה פה שבור, שרוט, עלוב, חבוט, מבקש עכשיו לקום. להזקף. להתגהץ. להיות כל מה שהוא יכול להיות. ואחרי ככלות הכל, אני יודעת: רוב הזמן, הוא מעולה.
אי שקט מוזר. עמלני. כמו דבורה אני אוספת בו צוף, ומביאה הביתה. מחושים. מישושים. משושים משושים משושים ודבש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
