| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
אני יושבת בגינה, עם הפנים לדלת. זה מוזר. תמיד אני יושבת עם הפנים לגינה והגב לבית הריק, אבל עכשיו הבית לא ריק ויש סיכוי שמישהו ישן יתעורר פתאום ויבוא לחבק אותך מאחור ולהגיד לך בואי, ובינתיים את לא רוצה להביא אותו לבלוג שלך.
שכפלנו מפתחות. פיניתי מקום בארון הבגדים שלי. יש מחבתות חדשות ברזל יצוק בארון שבמטבח, וסכינים ארוכים וחדים מאוד. הוא אוהב לבשל, הקאובוי, ואלה היו הדברים הראשונים שהוא בחר להביא. עוד לא העברנו רהיטים.
אני לומדת זוגיות. ואני לא יודעת כלום בזוגיות, אלוהים אדירים. זה כמו לרדת מספינה ששטת בה לבד כל חייך, והנה פתאום - אדמה. אדמה שחלמת והתגעגעת אליה ורצית אותה, שתהיה חומה וחמה,שאפשר יהיה לבנות ממנה ולטייל לאורכה ולגדל בה כל טוב, ושאפשר יהיה למולל אותה ולהתפלש בה ולבסוף - להטמן בה בנחת.
אבל יש שדים באדמה הזו. שדים אחרים מאלה של ספינת הלבד. שדים שאת לא מכירה, שאת לא יודעת להצמיד שמות לפנים המרושעים שלהם, שאת לא יודעת מה הנשק הסודי שירחיק אותם ממך, מה ללחוש לעצמך בלילות ובכלל, ממי מהם צריך להתרחק ואת מי אפשר לאלף.
הם באים אלי, השדים של האדמה, ואני יודעת שהם עוד יבואו. אני לומדת אותם. אני לומדת אותנו.
על פני האדמה: כשאת הולכת, תשימי לב איפה את דורכת. את עלולה להתקל באיזו אבן, או להסתבך ברגליים של עצמך וליפול. דוגמה:
אני: אני מתגעגעת אליך.
הוא: את לא יכולה להתגעגע אלי כשאת שוכבת פה לידי.
אני: דווקא כן. געגוע זה מצב מנטלי, לא פיזי.
הוא: טוב.
אני: מזל שמחר מתחיל סוף השבוע. אין עבודה ונוכל לבלות מלא זמן ביחד, עד שימאס לי ממך.
הוא: מה?
אני: מזל שמחר מתחיל סוף השבוע. נוכל לבלות מלא זמן ביחד, עד שנמאס אחד על השני.
הוא: אמרת עד שימאס לך ממני.
אני: לא נמאס לי ממך. אמרתי בגלל שאתה כל הזמן מזהיר אותי שעוד מעט ימאס לי ממך.
לעצמי: סתמי.
אני: אני אוהבת אותך.
הוא: גם אני אוהב אותך.
אללי.
במציאות החדשה שלנו, למשל, עוד לא מצאתי את היכולת להתרכז במשהו שהוא לא הוא, בזמן שהוא נמצא באותו חדר. או באותו בית. ועכשיו אנחנו כל ערב וכל בוקר באותו הבית. זה כמו לרדת מספינה ששטת בה כל חייך, והנה פתאום - אדמה. האינסטינקטים מאבדים משמעות. חוקי הקיום משתנים, ואני מנסה ללמוד אותם.
יש לי הרבה מה ללמוד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
