יודע כל בר דעת, שכשיורד גשם והוא בחוץ החשוף, ואין לו טיפה של תקרה לעמוד תחתיה, כדאי לו לעמוד תחת עץ שעלוותו גדולה ויש בו ציפור או שתיים שניפחו נוצותיהן מפני הקור. תחת עץ כזה, עשוי להיות יבש יותר, או שמא עלי לומר - רטוב פחות. תחת עץ כזה אפשר שתעבור הסערה על פניו, ותותיר את בגדיו לחים ואת לשדו יבש.
את זה יודע כל בר דעת.
יודע כל בר דעת גם שאחרי שתם הגשם, והתבהרו השמיים והאויר נמלא באור חיוור של חורף מחוייך, כדאי לו מאוד שימהר ויצא מבין העצים הללו, שהטיפות עוד מחליקות על עליהם ומחכות לרגע המדוייק בו יחשף חריץ של עורף בין מעיל לעור, כדי ליפול, ליפול ליפול ולהתוות מסלול רטוב וקר לאורך השדרה, ולחלץ קריאות רמות של הפתעה המלווה בצחוק גדול ונביחות של תמהון על מי ומה הייתה כאן כל המהומה.
את זה יודע כל בר דעת. אני הייטב למדתי על בשרי, וכמה טוב שהרחובות היו ריקים.
אחר כך הגורה שלי, בגיל שנה וקצת, גילתה כמה נחמד לרוץ בשלוליות. כי עד עכשיו היא לא ממש העזה לסטות מהשביל שעליו הלכתי, ואם כבר סטתה- אז רק למרחבי הדשא שבגן הציבורי, והנה היום חצתה את הדשא וזינקה היישר לתוך שלולית ענק, וכשקראתי לה לחזור אלי פרצה בדהרה של דוך ולא סיבוב, טבלה כהוגן, דילגה שם עוד קצת ועשתה סביבי עוד ספרינט קצר של השפרצות של נצחון. אנרגיות של גורה-סגורה-מפני הגשם, וקולר האילוף נשאר אצל אישכברלאשלי, וכנראה דרוש מאוד בימים אלה של פריקת כל עול, מלאת חן ומשובבת ככל שתהיה.
ואני? שוב אני מוצאת את עצמי מול שרטוטי אנטומיה, משננת שמות בלטינית ומתמלאת רחמים עצמיים. כל כך טיפשי ללמוד בעל פה. כל כך טיפשי. אני שונאת את זה ואני גרועה בזה וזה מוציא אותי מדעתי. אבל הצלחתי בפעם הקודמת ואני אצליח גם הפעם, והפעם היא, ככל הנראה, הפעם האחרונה בהחלט.
(ואתם, אל תאמרו "אכלתי היום שניצל טעים". אמרו מעתה: "מה נעם לחיכי הפקטורליס מיינור הזה").
Pactoralis Minor. אחד משרירי החזה. משמש להעלאת הכנף.
מחבר את ה Coracoid וה Sternal bones עם ה Humerus.
תמונה מתוך מעבדה בפזיולוגיה. דצמבר 2004.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
