~

בדצמבר ראיתי הרבה סרטים. אני אוהבת קולנוע ומרבה בו, אבל החודש, איכשהו, אף אחד מהר"מ הוא לא סרט בלתי נשכח.

Maria Full of Grace (ארה"ב 2004)

 לפתות את ד"ר לואיס (קנדה 2003)

דרום אמריקה באופנוע (ארגנטינה 2004)

המלך ארתור (ארה"ב/ אירלנד 2004)

ואם כבר קצתרבות, היום הזדמנו לידי כרטיסים להצגה "קרנפים" של יונסקו, באולם הקטן של תיאטרון נוצר, אלהמברה, ביפו.

אני חושבת שזו הייתה ההצגה האחרונה, אבל גם אם לא, תחסכו אותה מעצמכם. אל תלכו.

היום היום האחרון של דצמבר.

נגמרה שנה, ויותר מזה, נגמרו שנתיים של בלוג.

מוזר לכתוב ככה, כי אין כאן ציון דרך של ממש. כתבתי הרבה לפני הבלוג, על פתקים ומחברות וניירות, וגם בקבצים על המסך וגם בפורום אחד ("מהמגירה לדיסק") שאבד. בינואר 2003 פתחתי בלוג, והנה מחר כבר ינואר 2005, ואני עוד כותבת. הכתיבה היא על-זמנית. יש לה מימד משל עצמה. מימד אחר, ואני, אני כותבת את עצמי לדעת. כשהבטן גועשת האותיות מתערבלות, משפריצות, וכשיש בי שלווה כזו של רוגע, אני יכולה לראות על פני את השתקפות הבבואה שלי, ובתוכה נצנוצי קשקשי משאלות. 

עכשיו למשל, זה ככה.

שנתיים. אני מדפדפת אחורה. כמה עבר בי. כמה השתנתי. כמה אני אחרת עכשיו. שנתיים קריטיות הן היו. (רשימה חלקית בסדר אקראי) שיפצתי את הבית של סבתא שלי. יצאתי מהבית של אמאבא. התאהבתי באמת, נעזבתי. נשברתי באמת. חייתי לגמרי לבד, והיה לי טוב בזה והיה לי רע בזה. אפיתי לחם. נסעתי לסיני וחזרתי. עשיתי סקס. התנגעתי. מצאתי את מקומי באקדמיה. הייתי מוזה ולא יכולתי להתאהב. מצאתי שותפה. המצאתי את מרתה. אימצתי את הגורה. לקחתי עוד עבודה. ועוד אחת. ועוד אחת יותר מדי. התפטרתי. התחלתי לרוץ, נקעתי את הקרסוליים והפסקתי. הייתי עם האישכברלאשלי, ובלעדיו. למדתי ממנו אותי. למדתי להגיד בקול מילים שקודם יכולתי רק לכתוב. זכיתי בכתב היד של הצד השני של חלון המסרים החד כיווני שלי. הייתי חולה ובריאה, התחלתי את הניסויים שלי במעבדה. חוויתי דיכאון-מחלה אחד אמיתי, והמון רגעים קטנים של אושר גדול.

יש לי מספר דו ספרתי של מנויים, ומספר חד ספרתי של אנשים שפגשתי בעקבות הבלוג. יש עוד שאני מאוד רוצה יום אחד להעיז ולפגוש. (בהזדמנות זו - תודה שאתם באים. תודה שאתם קוראים. תודה שאתם מגיבים. אתם יקרים לי. מאוד).

כתבתי הרבה וחייתי. חייתי הרבה.

למדתי המון. והתבגרתי.

ואני תיכף בת 26. ותיכף מסיימת את התואר,

ומצבי יציב.

ואני גוש של יצרים

ואני כל המילים שעוד לא נכתבו

וכל החלומות

וכל דגי הזהב והעיניים החומות

והרהורי המחשבות וצמרמורות העור

ופעימות הלב.

2005 טובה.

ליתוס.