~

החוץ שלי החל לצאת מכלל שליטה. העלים נפלו בבת אחת, מכסים כל חלקה טובה. השוטים השתטו בכל הערוגות, הכסאות התמלאו בעיסה של בוץ ועלים, הכביסה על החבל התייבשה ושוב נרטבה מהגשם.

*

אתמול בלילה חלמתי על סבתא שלי שכבר מתה. היא נכנסה לבית שלי-שלה בחולצה קצרה, והיו לה שתי שקיות מהסופר. בחוץ היה קיץ והיא חייכה אלי, והניחה את השקיות. אחר כך היא פתחה את המקפיא כדי להכניס משהו, ולא היה מקום. אני מתכוונת, לגמרי לא היה מקום. המקפיא היה דחוס להתפקע. והיא הביטה אלי רצינית ואחר כך בשקיות ונשענה על השיש עם שתי הידיים. אני חיבקתי אותה והתעוררתי מוטרדת, כי איך יכול להיות שהיא בכל דבר בבית הזה, ובכל זאת אין לה מקום?

*

לבית שלי יש שתי דלתות.

דלת אחת בצד שקרוב אל הרחוב, ודלת שנייה מאחור.

פעם הייתי נכנסת רק מאחור. הדלת הקדמית שלי הייתה תמיד נעולה, וכדי להכנס הבייתה צריך היה לחצות את הגינה כולה, לעבור על פני הלימון ושני התפוזים, להציץ מרחוק אל הפומלה, לפנות ימינה קצת לפני האגוז הגדול ולראות שהמחסן נעול ושהשסק פורח והאבוקדואים בשלים. והגורה רצה מכשכשת אלי לאורך השביל, מבריחה חתול או יונה, ואני הייתי נושמת עמוק בכל טיול כזה החוצה או פנימה ומחייכת כי הבית שלי חיבק אותי חיבוק שלם כזה, מהסוג שבו כל הבליטות מוצאות להן שקעים, והרוך חם וממכר עד שאינך יודע מה שייך למי באסופת האברים הזה.

אבל איכשהו לאחרונה הדלתות קצת התחלפו, אולי בגלל הגשם שגורם לי פתאום לחפש את המסלול הכי קצר אל מתחת לתקרות, ואולי מסיבות אחרות. בכל מקרה, כבר כמה שבועות שהדלת האחורית לא נפתחת אפילו, וזה לא טוב, כי החוץ שלי הבחין בהעדרי והחל לצאת מכלל שליטה: יום אחד נפלו מהעץ שלי כל העלים וכיסו כל חלקה טובה. העשבים השוטים השתטו בכל הערוגות, הכסאות התמלאו בעיסה של בוץ ועלים, הכביסה על החבל התייבשה ונרטבה חזרה מהגשם, ואני אפילו לא שמתי לב.

הבחנתי בזה כשישבתי עם ג' בחוץ, וביני לבין עצמי חשבתי: סבתא שלי לא הייתה מרשה לגינה להשתולל ככה. ומה עם האמנון ותמרים שצריכים עכשיו למלא כאן את הערוגות? והפקעות שבמחסן? כבר צריך היה לשתול. צריך היה לשתול.

*

אז היום אמרתי "עמודו". פיניתי את היום לטובת הגינה המוזנחת שלי. גרפתי וגררתי החוצה ערמות של עלים שנפלו. אספתי עשרות פקאנים שמצאתי תחתם. טאטתי את השבילים וניגבתי את השולחן ואת הכסאות. אחר כך קילטרתי את הערוגה מלפנים וניכשתי את העשבים, וגזמתי את כל החזירים (של הורדים). את הדשא רציתי לכסח, אבל כבר היה "יום שישי בצהריים", אז בשקט אספתי את הבקבוקים הריקים שהתפזרו, והעלאתי ארבעה רעפים, אחד אחד, לגג. 

במחסן קשרתי את החלון כך שלא יפתח מהרוח, ומצאתי על המדף את הפקעות של סבתא, שכבר החלו לנבוט בקופסת הפח. שתלתי אותן בעציצים שמצאתי ליד הגדר. מצאתי במחסן גם זרעים של גזר, וחייכתי נוכח זכרונות של ילדות. בכלל, עם הידיים בבוץ, חייכתי הרבה היום. הגינה עושה לי טוב.

 *

ועכשיו ערב. כפות הידיים שלי נפוחות והגב שלי כואב, אבל הדלת האחורית של הבית שלי פתוחה, והגינה יפה. (עוד יש המון ערוגות לנכש, ועונתיים של חורף לשתול, ואולי גם גזר לזרוע ועוד עלים לאסוף, אבל היי, עוד שבוע בדיוק יבוא שוב יום שישי. כמה טוב).

*

(תיכף תמונות. תמונה אחת בעצם).