~

קצתרבות ינואר.

לא ראיתי את התערוכות. דיאלוג בחשכה נתנו הארכה עד סוף פברואר. למוזיאון תל אביב אני מתכננת על שבוע הבא, אחרי ביקור חגיגי באיכילוב (הסכמתי להיות חיית מחקר).

הצפייה בסרט על הגמל (בעצם הנאקה) נדחתה מסיבות שאינן תלויות בי. חוליים מכל מני סוגים של הפרטנר לעניני סרטים-זרים-ושיחות נפש. בתחילת החודש הוא נעלם לי פתאום ואני נעלמתי לו בחזרה, ובדיעבד הסתבר שהוא חלה מאוד מאוד (מאוד!) בעוד אני שיחקתי בלהיות עלומה. בינתיים הסרט ירד במקומותינו ומציג רק ברמת השרון ובחיפה. אני אמרתי "בוא ניקח בדיוידי". הוא אמר "בואי נסע במיוחד". זו יכולה להיות הרפתקאה משעשעת. אני רק מקווה שהסרט באמת שווה את זה.

חוצמזה "The Incredibles" היה תענוג צרוף. "מחול הפגיונות" נחמד (העלילה בעוכרו של הסרט הזה, המוות האינסופי של הגיבורה גם, אבל הצילום עוצר נשימה, הסצנה הראשונה בלתי נשכחת והאמירה הירקרקה הפמיניסטית מעוררת).

את "Closer" ראיתי למרות ג'וליה רוברטס (נמאס) כי כל מי שראה המליץ. הצלחתי לדחוק את הסרט ללילה האחרון של ינואר. אני לא יכולה להגיד שאני חושבת שהוא מאסטרפיס. היה מעורר מחשבה ומדכא. התאים לי להלך הרוח. טוב שהלכתי עם טוקה ולא עם אבא שלי. הוא היה יוצא מדעתו (או נרדם).

בינואר רציתי לראות יותר קולנוע ולא הספקתי. מחדל.

בחודשים שבהם אני לא רואה מספיק סרטים אני יותר עצובה.

(ואת הטלויזיה של השותפה שלי, שכבר ארבעה חודשים מקולקלת הוצאנו בינואר לגינה).

חוצמזה תרבות האוכל. היה ערב אחד בלתי נשכח עם המון סושי טעים ב- MOON (המון. עד דלא ידע). היה ערב אחד של לביבות בטטה של אורנה ואלה והיו הרבה בישולים. בעיקר הכנתי מרק:

מרק בטטה, מרק כתום (שיש בו גם גזר ודלעת ובטטה ובצל) ומרק עגבניות של אמא שלי (כולל נוקדלי שיצאו לי מעולה).

המרק הכתום שלי. 1/05

תרבות הפנאי.

בינואר יצאתי לחופשת מבחנים, ולא היה לי זמן לקרוא אף ספר (אוף). מאידך, היו ימים של שמש והשתלטתי קצת על הגינה (אבל לא מספיק). ציפור אחת נכנסה מהחלון לישון בכף ידי וכמה ימים אחר כך אימצתי שלוש פרגיות והקמתי להן את אחוזת הלול. בינואר הכרתי את השכן שלי והכלבה שלו והתחלנו לטייל בערב יחד. הגורה משוגעת על שניהם וזה תענוג, להעביר את השעה הזו בשיחת שכנים-כלבים-ושאר ירקות.  אתמול למשל פגשנו את יוסף, שהייתה לו שלושים שנה מכולת ליד הדואר. אז עוד לא היה שם דואר. הוא הכיר את סבתא שלי. כל האנשים של התקופה ההיא הכירו את כולם. דיאלוג מצחיק.

בינואר גימל.

בינואר שמטתי את הפרויקט והוא הוגש לי חזרה. הם מאמינים שמשהו עוד יצא מזה. אני לא ממש יודעת מה, אבל לא איכפת לי להמשיך לא לעשות כמעט-כלום ולקבל על זה משהו. בינואר שלחתי קורות חיים לעבודה חדשה, כזו שמרגשת אותי באמת. אני מחכה לתשובה.

אחר כך (היום) התרגזתי מאוד בגלל פקידה אחת במועצה, ומרוב עצבים לא שמתי לב והרמתי כף מתכת שעמדה בתוך סיר מרק רותח. נכוותי בשלוש אצבעות היד הכותבת שלי. כואב.

איכשהו למרות זאת הצלחתי לנהוג ולהגיע לתזונאית, שאולי, אחרי כל הרופאים והמומחים והבדיקות החודרניות, תדע לפתור לי את ההקאות.

היא אמרה שאסור לי: תפוח אדמה, פלפל ירוק, עגבניה, חומוס, חצילים.

אני צריכה לרדת לשלוש כוסות קפה ביום ולהוריד בשוקולד כי הקפאין מזיק (ידעתי שזה מה שהיא תגיד. זה יהיה קשה).

מותר (ואף רצוי): ירקות כתומים, טחינה, אבוקדו, גמבה. לאכול כל 5-6 שעות. אפילו להזכיר לעצמי לאכול עם שעון מעורר (אני לפעמים שוכחת). עדיף: ארוחה גדולה בצהריים (לתקופת המבחנים). מרגיע את הבטן: תה פסיפלורה.  לרשום מה אני אוכלת כדי שנדע אחרי מה אני מקיאה.

גובה: 167 משקל 62 עם בגדים. לא נשקלתי מאז הטירונות. כמה נוסטלגי.

היא אמרה שאני רזה.

עכשיו פברואר.