| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2003
תכתובת
כשהתחיל החופש כתבתי אליו:
לילה ויום ולילה. נשימות, מהרגע שהנני ועד שלא אהיה.
הזמן, הוא רק עובר, ברקע, כמו העננים.תפאורה של קיום סביבינו.
כמו הרוח. מלטפת, סותרת לי את השיער. אני מרימה אליה את הראש ומחייכת.
רצינו ללכת היום לים, טוקה ואני. היא שוב עצובה. אני שוב אוהבת אותה בקול רם, עד שהיא משתכנעת. אפור מדי בשביל הים. ובבכלל אני צריכה ללכת למוסך.
חופש קצר זה זמן טוב לחסל דברים שדחיתי. ובלילות לעסות בי את הלב.
נדמה שהתקופה האחרונה האטה אותו, דפיקות עמומות ולאות. אני מביטה לתוכי ומעסה
עד שיחזור לעצמו. להחבט בדפנות בית החזה, לפעום. להתפעם. להיות.
ושוב אני גדלה מבפנים החוצה, כמו בתוך גולם מעכלת רקמות של זחל כדי לברוא פרפר.
מדמיינת אותך בחדר קטן בבית ישן ביפו. כריכות וריח דפוס טרי. עיניים עייפות.
איש זר ומתוכו קו שקוף של מילים, כמו זה של הריח בסרטים המצויירים, עולה, מסתלסל
ברחובות הצרים ודרך סמטאות ורוכלים ובדים ודרך מאפיות ומוסכים וחנויות המפעל ודרך
הים ודרך המלך אלי.
חוטי דמיונות כמו סיבים דקים של משי. אם הייתה פה שמש וודאי היו מנצנצים.
אבל אין.
ואולי האפור דווקא מתאים למחית סמיכה של מילים.
מה שלומך?
ליתוספרה.
הוא שתק.
ואתמול הוא כתב. אני מביטה בו כמו שמביטים בציור תלת מימדי. כי אולי סוף סוף אצליח מתוך הערפל הצבעוני לראות איזה פלא. וסביבי מהדהדות מילים, כמו סכין שבקע קליפת אבטיח, והשפריץ ריחות ובוהק אדום ומתיקות ועסיס.
ושוב מתגלגלות בי מילים של כריכה רכה, והן כמו חרוזים בקערה ואין לי חוטים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
