~

אם יסגרו פה הכל לא יהיה.

זה נכון שאני לא כל כך כותבת. כלומר,

כותבת, אבל בנגיעות 

בעור חלק וריחני

ומתוק.

וזה נכון שאין לי זמן לכתיבה שדורשת

לילות חשוכים ושקט סמיך ומילים שמפלסות שבילים במחשבה כמו חבורה של ילדים בתוך שדה ירוק.

בלילות אני עייפה, והבית - ברדק. 

אני שואבת ומתקלחת והולכת לישון ונלחמת ביתושים המרגיזים ומתגעגעת לכתיבה ההיא.

לכתיבה הזאת.

הגיבוי לא מצליח לי, וזו שאהיה לא רוצה להפרד מזו שהייתי.

אני צריכה לשמור עלי.

אללי.

11 שנה.

איך מגבים את כל זה?