~

היה לי מבחן מחורבן. ממש מחורבן. הכי מחורבן בכל התואר. באסה.

ויש לי דלקת בברך ימין ונפוח במרפק שמאל, ונגמרו לי התרופות בלי ששמתי לב, אז הלכתי לבית המרקחת (למרות שיום שישי).

ואז נתקעתי בבית המרקחת שעה וחצי. קודם נפלו להם המחשבים ולקח חצי שעה להחזיר אותם, אחר כך חיכיתי שלוש מאות מספרים בתור, ואחר כך ניסיתי להסביר לרוקחת שבמחלות כרוניות, גם אם הטופס 29 פג תוקף, זה לא אומר שכבר לא צריך את התרופה. בסוף היא הבינה. מעניין מה לומדים כל כך קשה בבי"ס לרוקחות.

כשהגעתי הבייתה, האישה שמוכרת לשותפה שלי אוכל לחתול התקשרה לשגע לי את המוח. לא. אני לא רוצה להחליף לכלבה שוב אוכל. זה עושה לה רע בבטן, ועכשיו מצאתי אוכל שטוב לה (ולכן טוב גם לי). אם אין לה את האוכל שאני רוצה אז אני כנראה אקנה אותו אצל מישהו אחר. וכדאי מאוד שהיא תבין את זה, ותעזוב אותי בשקט.

חוצמזה, לשלם 164 שקל לחודש על אינטרנט זה מוגזם לגמרי. דרוש ספק אינטרנט.

דרוש גם ספק כוח, אם כבר מדברים.

גם לי.

כי עייפתי. כואב לי הראש, ואין לי כוח להתמודד ואין לי כוח לנשום נשימה עמוקה ולהגיד, לא נורא, היה אז היה, עכשיו ממשיכים קדימה בכל הכוח, ואין לי כוח לנער את עצמי ולקום מחדש.

במקום זה אני הולכת לישון. הלוואי וכשאקום הכל יהיה טיפה אחרת.