~

סוף ראיון עבודה, היום:

היא: "את יודעת מה? אל תחכי לטלפון".

אני: ?

היא: "בשביל מה שיתקשרו אליך עוד כמה ימים וכל זה... התקבלת. תגיעי בשישי בבוקר."

אני: "יופי. תודה!".

זה הזכיר לי את ההדרן של שלום חנוך (במופע "יציאה" לפני המון זמן). הוא ישב שם על הבמה, עם כוס הוויסקי שלו, שעד סוף ההופעה הייתה כבר ריקה ואמר: "תדמיינו שיצאתי, מחאתם כפיים וחזרתי, טוב?", ואז שר את "מאיה" ועוד כמה שירים ישנים וטובים.

אני תוהה, ככה ביני לבין עצמי, אם זה נחמד או לא, קיצור ההליכים הזה. הרי ממילא ברור לכולם מה הולך לקרות. ובכל זאת, אני חושבת שיש קסם מיוחד בטקס. הייתי שמחה יותר, נגיד, אם שלום היה יוצא וחוזר ושר לנו עוד. אפילו שברור לכולם שהוא יוצא בשביל לחזור.

מצד שני, עם העבודה, כמו עם מערכות יחסים, דווקא נחמד לוותר על הציפייה מורטת העצבים לטלפון ולדעת מיד מה קורה. הממ. אכן סוגיה שיש לתת עליה את הדעת.

בכל מקרה, התקבלתי לעבודה חדשה ומרגשת ומתאגרת (בהדרכה). 50 שקל לשעה, חצי משרה, שעות גמישות, הכי בּחוּצָה שאפשר (כלומר, עבודת שטח, בלי כיתה או משרד). לא יכולתי לבקש לי יותר מזה. אני חושבת שאני אהנה ממש. אין לי ספק שאני בדיוק האדם שהם חיפשו, ואני יודעת שיהיה לי כיף. אני שמחה.

בדרך הבייתה ניסיתי להזכר אם אי פעם לא התקבלתי לעבודה. נדמה לי שלא קיבלו אותי למלצר פעם באיזשהו מקום. זה היה דווקא משמח, כי אז הלכתי למסעדת הגורמה הצרפתית הכי יקרה בעיר, התקבלתי ועשיתי הרבה יותר טיפים ממה שהייתי עושה אי פעם בחור ההוא. וגם למדתי על יין, מה שקצת אחר כך הביא אותי לעבודה אחרת.

חוץ מהמקום ההוא, שאמר לי "דונט קול אס" ומעולם לא התקשר, בכל שלל העבודות שלי- אם הגעתי לראיון התקבלתי, והיו לי עשרות עבודות. מה זה אומר עלי? המון דברים. המון.

 בכל מקרה, נסעתי לי בפקקים של איילון דרום וחשבתי את כל המחשבות האלה, והפקק התארך ונמשך, אז החלטתי לנסות להזכר בכל העבודות שהיו לי אי פעם (מגיל 16 ואילך, בסדר כרונולוגי):

בייביסיטר, פיקולו, מקשטת עוגות, מלצרית, בארמנית במסעדה, מדריכה בחוגי סיור,  מטפלת בגן חיות (תוכים, דורסים ואיגואנות), מזכירה במשרד הייטק שכזה, מקדמת מכירות בסופר (העבודה שתזכר לנצח בתור העבודה הנוראית ביותר שאי פעם עשיתי), או-פר בקנדה, חיילת, מורה מחליפה,  מזכירה במשרד עו"ד, מדריכת טיולים שנתיים, עובדת במשק אורגני באוסטרליה (חליבת עיזים ואיסוף ביצים תמורת אוכל ולינה), מדריכה בסוכנות היהודית (באיטליה ובארץ), נושאת נשק, מטעימת יינות (זו שמגישה לטועמים בחנויות יין פלצניות ומסבירה מאיזה בציר, מאיזה כרם וכל זה (וזה מזכיר לי: חובבי היין וחובבי סרטים טובים - sideways, יש לינק בקצתרבות שלי, מאוד ממולץ וחובה לאכילס!), קלדנית עבור סטטיסטיקאית (עוד עבודה נוראית),  מדריכה של חוג מדע, מדריכה במוזיאון, סוג של מפיקה ("הפרוייקט"), מעצבת אתר אינטרנט.

22 עבודות בעשר שנים זה לא רע, הא? ומיום שישי 23. ואוו. ממש אשת אשכולות אני.

אחרי כל הנסיעה הארוכה הזו (איך לעזאזל אנשים עובדים בת"א ונוסעים את איילון כל בוקר וכל ערב? זה סיוט!) חזרתי הבייתה וגיליתי שיש לי בגינה אירוס ענק וסגול ופורח, ופרזיות צהובות וורודות (בנוסף ללבנות). אין תמונות כי חושך. אולי ביום אחר.

אחר כך ניקיתי את הבית. אחר כך הכנתי את הסושי הראשון שלי.  יצא לי הרבה הרבה הרבה יותר מוצלח ממה שדמיינתי. נוט טו סלף: בפעם הבאה אפשר בהחלט להשקיע בדגים ולהזמין אורחים.

קבלו:

 (Maki - Mono צמחוני)