~

1. תיאור הלוח

יושבת בגן ציבורי ומשקיפה על הכלבים, כשלפתע ניגש אלי גבר נאה ומחייך אלי בנימוס וקושר איתי שיחה נינוחה. הוא מלא סקס אפיל וגם אינטליגנטי, נטול מעצורים ומלא בטחון עצמי. הוא מציע לי לקיים איתו סקס סוער בלתי נשכח. ההורמונים שלי גועשים ומתחשק לי לבעול אותו באותו רגע ממש. קרפה דיאם קיבינימט. הוא מוצא חן בעיני, אלא שאני לא מכירה אותו ולא יודעת אודותיו דבר. יכול להיות שיש לו חברה. יכול להיות שהוא נשוי ואב לילדים. זה משנה בכלל? הוא שותק, מפשיט אותי בעיניים הרושפות שלו. הו אלוהים. אני צריכה לשאול?

2. רץ מוביל

חוסר הידיעה עשוי להקל עלי. אני אוותר על כל אותם פרטים חסרים. אשמור על הזרות ואתעטף בה, ואקיים איזו סאגה פרועה באיזה עולם אחר. אבל, עמוק בפנים אני ארגיש שהיא שם, האישה. וגם אם לא אשאל תבער בעור העירום שלי שאלת הבגידה. האם אוכל להיות שלמה ולהנות ממש מהרפתקה מלאת יצרים עם איש שאינני יודעת עליו דבר וחצי דבר? האם אתייסר לנצח באפשרות שאני צד שלישי, שחקנית משנה (בלתי נשכחת!) בסיפור הידיעה, או חוסר הידיעה, של אישה אחרת? האם אוכל לשאת את זה? 

3. מלכה בהתקפה

ונגיד שאקום ואביט לתוך העיניים שלו הרושפות, ואצלול בתוכן לכמה רגעים ארוכים ואחר כך אצוף כדי לקחת אויר, ובאותה הזדמנות אדרוש ממנו בתקיפות את האמת ורק את האמת. נגיד שהוא אכן ילחש לי איזו אמת מרה, על חברה מזה שנתיים, או אישה, וילדים אולי, ויסתכל בי באותו מבט טעון בלתי נסבל שיתדפק אצלי בין כל החדרים. ועוד ארצה אותו, שם ועכשיו, חזק ערום ומיידי. האם אוכל? הראש אומר: את אינך צד בהמולת ההחלטות שלו. הוא זר, והוא בוגר, והוללות חייו היא הוללות חייו. אז מה איכפת לך לוותר ולהנות? להניח את המחשבה הזו בצד, לחשוק שיניים ולהכנע לחשק? להרפות? הלב שלי אומר להזהר, אבל העור אומר: להסתער. להסתער! וזה העור שדוקר אותי בכל המקומות.

*

 ניסיון העבר מראה על המנעות מהקונפליקט. אם יש אישה אחרת אז אין מקום בשבילי. אני מכבדת את זה וזזה הצידה ומתאפקת. זה טאבו. אבל בזמן האחרון אני גועשת, ודווקא הגברים התפוסים מתדפקים על דלתי. ואם הם יבגדו, אז הם יבגדו, לא אני.

האמנם, לא אני?

*

4. שח

לו רק

היה פנוי,

אני אומרת לי.

לו רק

היה גרוש, או רווק,

הספק לא היה נרקם

והייתי עושה בו

את כל הזממים

כולם.

*