| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2003
כמעט מילניום וימי הולדת, אבל בסדר הפוך.
מתחילים מהסוף: (תודה ולילה טוב...):
חגיגות יומולדת
לבוצ'ה הייתה יומולדת בשבת. היא הזמינה את כולם לקפה ועוגות והגזימה (כצפוי) בכמויות. היה כיף, אבל גם קצת מוזר. כשאנחנו נפגשים באוניברסיטה כל יום, יש לנו מליון דברים לדבר עליהם. אנחנו שורצים אחד עם השני בהרצאות ובהפסקות ולרגע לא משעמם.
ועכשיו? – לא התראינו מאז המבחנים, ובינתיים עשינו מליון דברים של חופש, אבל אנחנו יושבים בסלון ושותקים.
בדרך הביתה טוקה (על תקן היועץ החיצוני - היא לומדת באוניברסיטה אחרת...) אומרת שזה בגלל שאי אפשר לענות באמת על שאלות כמו "נו, אז מה עשית בחופש?"..."חוצמזה," היא אומרת "בטח החבורה שלכם מתפרקת לאיטה. זה תמיד קורה תוך כדי הלימודים. מתחילים חמולה ובסוף נשארים עם חבר אחד או שניים. את תראי". "המממ..." אני ממלמלת לי תוך כדי בהייה בכביש החשוך, ומפזרת שלטים זוהרים על דפנות המוח שלי: להשגיח שבוצ'ה וארז ופיצי לא יתפרקו לי.
ואם כבר ימי הולדת, אז בשבת הקרובה יש מסיבת יומולדת לחולמת. יהיו אותם מוזמנים ועוד קצת. עושים עלהאש וכל אחד מביא משהו. בתור בשלנית מעולה התנדבתי מייד לעבור בדרך במאפייה ולהביא פיתות.
זה לא שאני עד כדי כך גרועה בבישולים. יש אומרים אפילו משובחת. (תשאלו את טוקה. היא אכלה את התבשילים שלי ערב ערב כמעט חצי שנה...) וזה גם לא שאני מתעצלת. אני סתם מעדיפה לשפץ את הבית (תאריך יעד: ראש השנה!) ולא לעמוד ולבשל עכשיו. חוצמזה אני מכירה מאפייה מעולה בשביל פיתות, ותודו שאין כמו לנסוע בשעת צהריים לעלהאש עם שקית של פיתות חמות על הברכיים.
כמעט מלניום
בקרוב חגיגות המילניום שלי. עשרת אלפים כניסות למקום הזה, שקראתי לו רק לפעמים. אין לי פרו, אז אני לא יכולה לכבד אתכם בסטטיסטיקות, או לספר לכם כמה מנויים יש לי ושאר פיקטנריה שכזו. האמת היא שחשבתי לעשות לי פרו לכבוד יומולדת 10000. אחר כך החלטתי שלא. סה"כ, למרות הסקרנות, אולי עדיף לי ככה. תעשו מנויים, תבטלו מנויים, הפינה שריפדתי לי פה, היא קודם כל הקן שֶלִי.האורחים מתקבלים בשמחה רבה (ואני אוהבת אותם ואת המילים שלהם מאוד, והם מרפדים לי את הקן ומחממים כשקר ומרככים לי את הנפילות), אבל גם כשהם אינם, או כשהם שותקים, או כשהם רק לפעמים-
גם אז המילים נכתבות.
כי מילים זה לא כמו במסיבה, שאם אף אחד לא בא אז זה מבאס. הן יותר כמו אגם מנצנץ באור של בוקר, ואם תרצו אפשר להשתכשך בו: להרטיב רק את קצות האצבעות או להספג בו עד לשד העצמות. אפשר גם סתם להביט מבחוץ, או ללכת למקום אחר. האגם הזה ישאר.
אבל לכבוד יומולדת 10000 ל"רק לפעמים", שבא קצת בלידה מוקדמת, (רגע לפני שעברו פה 9 חודשים) אני עושה מסיבה חגיגית בתגובות. כל דכפין מוזמנים, מנויים, קוראים ואושפיזין גם, לשבור את השתיקה (ואת הגלים) ולהגיד לי משהו. לעשות היכרות. אפשר גם ללחוש לי באוזן. ניקיתי היום.
כשהייתי ליתוס קטנה כתבתי בפורום מהמגירה לדיסק ז"ל. זו קריקטורה שהכינה לי דינורה אחת, שלא ראתה אותי מעולם. לא. זה לא דומה לי בכלל. אמיל והבלשים הם צמד דמויות פקטיביות, חצופות וציניות להחריד שכתבתי להם דיאלוגים. אחח. היו זמנים.
ההיסטוריה של הפורום ההוא, אגב, נעלמה מהרשת כאילו בלעה אותה האדמה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
