| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2003
ירוק.
בארגז ישן אני מוצאת פנקס צהוב שנשארו בו כמה דפים. אני משתרעת על כסא הנוח ומביטה לתוכו. אני יודעת: תכף יצטיירו בו מילים, רועדות, כמו בבואה על פניו של אגם. מזמן לא כתבתי על נייר, ועכשיו נדמה שהמילים מתביישות, כמו ילדה מסמיקה מאחורי קצה של שמלה. אחר כך הן מציצות בזהירות. כמעט זרוּת, ואז פתאום ניצוץ של הכרה. וקצה חיוך.
עכשיו אפשר להישען אחורה ולכתוב.
כסא הנוח עוד נוח ואור הנרות מרצד מתחת לעץ האגוז הגדול [1]. יש בריזה והשקט נעים. אני נחה. קודם עבדתי בגינה. העשבים גדלו פרא, חוסמים את המים והשמש מהדשא ומהחד-שנתיים. אני מנכשת אותם אחד אחד, מהשורש, מתקדמת לאט לאורך הערוגות. להחיות. להחיות.
כשהידיים מנכשות הראש נדמה להתרוקן. רק דמיונות וחישובים של אור וצל: כאן יהיו הירקות, ושם עוד תבלינים, ליד הלואיזה [2] הבהירה, בשמש.
והבית עצמו? עוד לא. צריך עוד לטפל בחלונות ולסתום איזה חור בקיר ולהחליף כמה בלאטות ששקעו ולצבוע את הקירות ואת התקרה. ולסדר. ולרהט. ולעצב. תאריך היעד הוא עדיין ראש השנה. עוד שלשה שבועות.
ליתוס. בית וגינה.
ובינתיים אני יושבת מתחת לעץ האגוז הגדול בחושך, מקשיבה לקולות של הבית. מסתכלת סביבי. הכל ירוק אבל כמעט ואין פרחים.
גם הורדים האחרונים כמשו ורק בלילה הפיטאיה [3] מתעוררת, בוהקת, נדלקת בפריחה מדהימה של פנסים לבנים. הגינה סביבה מסתנוורת, ממצמצת, ונדמית קצת עצובה.
אמרתי את זה לאבא שלי. רציתי שהוא יגיד לי "דשן" או "קילטור" או פתרון מעשי אחר. אבל אבא שלי חייך ולחש לי: הם לא חולים. הם רק מתכנסים כי תכף מתחיל כאן הסתיו.
ועוד מעט ההדרים יכתימו פה את הירוק ובינהם אהלך במגפי הגומי ששמרנו במחסן. ופקעות שסבתא טמנה בחורף שעבר ינבטו כמו חיוכים קטנים של אהבה.
[1]  [2]  [3] 
ואתה (חלמתי אותך).
הייתי רוצה שבערב כזה
תתכרבל בחיקי
ואחר כך תהיה בי
רטוריקה של ממטרות
והבטחה
להתכנסות של סתיו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
