| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2003
סיני 2003 . לא מה שחשבת.
זו הייתה חופשה זעיר-בורגנית, נטולת עישונים ושש-בש ורווית פינוק, ים וסלט פירות.
חופשה מהסוג שרק קִיט יכולה לארגן. איזה כיף שהיא ארגנה לתוכה גם אותי.
אני לא בררנית בחופשות. כמה שאני שקועה עכשיו כולי בקינון - אני בעצם מהנודדות.
תנו לי תרמיל על הגב וזרות, ואני מאושרת.
קיט לא יכולה להבין את זה. כבר אז, היא תמהה על המסע שלי (3 חודשים עם טוקה נראו לה הגיוניים. זה 9 החודשים שהמשכתי לגמרי לבד, שהיא לא מצליחה להבין). אני לא יכולה להסביר לה. אי אפשר. צריך להרגיש. קיט אומרת שלבד נדמה לה עצוב ותרמילים עושים לה הרגשה של צב. היא רוצה מזוודה עם גלגלים וחברה טובה. (זו אני).
היכרות קצרה (או: הכל אודות קיט)
קיט היא בחורה מפונקת. אריסטוקרטית קטנה, בורגנית זעירה*. חובבת שופינג, נעלי עקב וביקיני משולשים. אלופה בלהתאים את התחתונים לגרביים ואת הגרביים לתיק. שותפה פעילה לחיבתי לסרטים זרים. אוהבת את פוקי רק כשהוא ישן. סטודנטית מוצלחת במיוחד. חובבת מועדונים, בתי קפה, שינקין ונחלת בנימין. צבע מועדף: כתום.
*מידת נעליים: 34. משקל: זבוב. סלוגן: דברים טובים באים באריזות קטנות.
במקרה של קיט – כל מילה אמת.
סיני 2003 TM
אז סיני 2003 לא הייתה מסע של גוף וגם לא של נפש. להפך - זו הייתה הפסקה. מנוחה מהסוג המפנק ביותר, עם המלון המפואר ביותר והחוף היפה ביותר והריף המהפנט ביותר.
השקט היה מוחלט והפזרנות נדיבה (ברמות שאנחנו יכולות להרשות לעצמנו רק בסיני).
העברנו את הימים במשחקי ים-יבשה חיים. מזג האויר היה מדהים, וארוחת הבוקר הייתה מהמפוארות שראיתי. היו שם כל סוגי הביצים, הבשרים, הקורנפלקסים, הפירות הטריים, הירקות, העוגות המתוקות, הוופל הבלגי והפנקיק עם כל סוגי הרטבים בעולם. אחח. המממ. סליחה. אני מריירת.
פעמיים ארבע שורות והכל בסדר ><> - ><> -
חוסר משקל וקצב נשימות עמוקות
שלוש מאות שישים מעלות וארבעה מימדים
פיש ואני מרחפים
במובייל של דגים
והכל בסדר.
><>
כשמסתכלים למעלה אפשר לראות
איך קרניים חודרות שלושים מטר כחולים.
ארבעים דקות
בדממה של קולות
והכל בסדר.
><>
ספר מעולה
טימבוקטו. פול אוסטר. מזמן לא נהנתי ככה. בחיי.
באוטובוס
הערבה שקטה וחשוכה. ירח מצייר צללים על גושי ההרים והכביש מתפתל.
בדיוק אז חשבתי. בדיוק אז התחיל השיר ההוא. בדיוק משהו צף ועשה לי לבכות.
משנה שעברה לשנה חדשה כלום לא השתנה יש לי הכל ואין לי כלום.
בבית (או: יש לך ארבע הודעות חדשות)
1. קולגה
"רציתי לשאול אותך..ההממ...משהו. תתקשרי, טוב?"
תגובת הליתוס: טוב. (אה?!)
2. ארז
"אם את חוזרת בלי לאכול סחלב אני מרביץ לך מכות"
תגובת הליתוס: לא אוהבת סחלב ולא מפחדת ממך יא אלים.
3. שחר
"שוב עברתי לי על הזכרון של הטלפון ופתאום התגעגעתי לדבר איתך. תתקשרי"...
תגובת הליתוס: מהה? שוב?! הו דיר...
4. אודי
"ליתוס ליתוס ליתוס...מלא זמן לא דיברנו. מלא זמן. מה יהיה? תתקשרי אלי אולי? אה וגם, חג שמח, ושנה טובה ומתוקה ממש".
תגובת הליתוס: מלא זמן באמת. ככה יצא. מעניין אם הוא סתם חשב עלי ככה פתאום. מעניין אם הוא עוד חבר של ההיא. מעניין מאוד.
תהייה
זו רק אני, או שיש תחושה של "הכן רכבך לחורף" באויר ?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
