~

הסבתא שלי היחידה חוגגת היום יומולדת תשעים, וזה בלתי נתפס (או נתפש? אני לא מצליחה להחליט לגבי האיות). לא רק להגיע לגיל הזה, אלא לחוות את תשעים השנים האחרונות. תהפוכות המאה העשרים. אני מנסה לחשוב על כל הדברים שהיא חוותה, על העולם של הילדות שלה לעומת העולם שבו היא חיה עכשיו. 

תשעים שנה אחורה. 1915.  שתי מלחמות העולם : מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) ומלחמת העולם השנייה (1939-1945). כשהיא הייתה קטנה, כבר היו מכוניות, אבל רק לעשירים. אחר כך השואה.  אחר כך פתאום ארצות הברית מעצמה. המלחמה הקרה. האומות המאוחדות. ומלחמת השחרור, וקמה מדינת ישראל, ועלייה באוניה. וסבתא שלי וודאי הקשיבה לרדיו, כשווטסון וקריק הודיעו לעולם על זיהוי מבנה הסליל הכפול של הDNA. וכשפותח המחשב הראשון. וכשהאדם הראשון נחת על הירח, וכששוגר לראשונה לויין לחלל. וכל מלחמות ישראל. וכל הנשיאים, וכל ראשי הממשלה. רדיו ראשון. טלפון חוגה. טלפון אלחוטי. טלויזיה. שלט רחוק. מאוורר. מזגן. מקרר שמביאים בשבילו קרח ממחלק הקרח. אחר כך אמקור. וולוו אדומה (סבתא שלי עשתה רשיון נהיגה בגיל שישים בערך).

לפני כמה שנים אמרה לי סבתא שלי - "זה לא קל להזדקן. יש לי יותר מכרים מתים ממכרים חיים". ובאזכרה של סבא לפני כמה שנים, מול הקבר שלו, היא לחשה לי: "הנה, כאן זה המקום שלי". בשנים האחרונות סבתא שלי מרגישה מיותרת. מאז שיש לה מטפלת, היא חזרה להיות הילדה הקטנה והמפונקת במשפחה שיש בה שבעה אחים גדולים. עושים למענה הכל. היא רק צריכה לבקש, וזה נהדר, אבל היא נותרת חסרת מעש.  בבית היא קצת משועממת. לפעמים מדוכאת. הזכרון שלה בוגד בה ומותיר אותה חסרת אונים ומודאגת. איפה התיק. מה התוכניות שלה למחר. מה יהיה איתה. כשבאים לבקר ומבקשים ממנה לנגן באורגנית היא מתמלאה חיות, אבל היא לא ניגשת לשם מיוזמתה. במועדון היא בעיקר צובעת או מציירת, והיא גאה בדפי הצביעה האלה כמו ילדה קטנה. עיני הבריכה הכחולות שלה מכוסות באיזה דוק של טשטוש. הקול שלה חלש מאוד והחבר שלה כמעט חרש. (סבתא שלי השניה כתבה לי פעם: "זה סיפור טראגי קומי, הצמד הזה". אני נזכרת בזה ומחייכת. כמה טוב שיש לה אותו. הוא נהדר בשבילה. הוא דואג לה ושומר עליה ואוהב אותה מאוד).

סבתא שלי בת תשעים היום. אישה קטנה ועדינה ומופלאה. יש לה שני ילדים (השלישית, הבכורה, הייתה בת ארבע כשהופרדה לטור של אלה שלא חזרו). יש לה חמישה נכדים, נין ועוד שני שליש נינה. יש לה כלב זקן ובית קטן, קוצב לב, ידיים קרות תמיד ולב רחב וחם. אני כל כך אוהבת אותה.