~

אמש, סיבוב פאבים. בוצ'ה ואני יפות. יש לציין שבוצ'ה היא לגמרי לא בוצ'ה. היא אישה סטרייטית לגמרי. יפה מאוד מאוד, עדינה, מכורה לספיננינג ויש לה טעם טוב בגברים. למה קראתי לה ככה? לא יודעת. משהו בסאונד של המילה מסתדר. יש מקום חדש שפתחו, אז נסענו. בר מרכזי עגול. זה פיק-אפ? כנראה. שתינו לא טובות בהגדרות. ישבנו על הבר. בוצ'ה רצתה דיאט קולה והברמן לא הסכים. הוא לא מוציא שתיה קלה לבר. זה היה מעצבן. בסוף הוא הכין לה איזה קוקטיל בלי הרבה אלכוהול. אני שתיתי מרטיני ביאנקו. אחר כך התמלא נורא ולא הצלחנו למצוא אפילו גבר אחד נאה לעשות לו עיניים. המוזיקה הייתה חזקה מדי ומונוטונית מדי והמקום נעשה צפוף ומעושן. מאחורינו עמדה חבורת ערסים שרק חיכו שנלך כדי שיקחו לנו את הכסאות. זה עצבן אותי וביקשתי ללכת משם. בוצ'ה אמרה שהיא מרגישה כמו זקנה, כי רק שתים עשרה בלילה, ואנחנו הולכות. "בואי נלך למקום אחר", אמרתי לה. "לא כיף לי פה". ושילמתי על הדרינקים ויצאנו.

בוצ'ה אומרת שמישהו צריך לפתוח פאב שהכניסה בו לזוגות אסורה, שלא יוציאו בו לרווקים/ות את העיניים עם המזמוזים. "זה קונספט מעולה", היא אומרת לי. אני צוחקת. "הייתי באה עם בן הזוג שלי למקום כזה", אני אומרת לה, "נכנסת חמש דקות אחריו ומשחקת איתו במשחק של פלירטוט וכיבוש". 

אחר כך הלכנו לפאב אחר. כבר היה מאוחר ולא היה מקום על הבר או ליד שולחן אבל היו כמה כסאות פנויים ליד הקיר. בוצ'ה קיבלה סוף סוף דיאט קולה ואני שתיתי שנדי ולא היה לי טעים. לא אוהבת בירה, אבל לא התחשק לי עוד מרטיני ויין עושה אותי עייפה. בוצ'ה עישנה כדי לא לאכול מהבוטנים. הייתה שם מוזיקה טובה ואיזה צמד קלולס פזזו להן בין הכסאות ומשכו את עיניהם המשחרות של כל יושבי ויושבות המקום, גם את שלי, וקצת קנאתי בהן, בשובבות החמודה שלהן, נטולת המעצורים ומלאת האקהביציוניזם. הן היו כל מה שהוא לא אני. ובעוד הן כובשות את המקום ישבתי אני על הכסא שלי ליד הקיר וויתרתי, ושרתי עם המוזיקה ושתיתי ובחנתי את האנשים, העצובים והשיכורים והעייפים ומעמידי הפנים והמלוטפים והמחוייכים, ובוצ'ה אמרה לי: "זה לא יכול להיות. כבר פאב שני ואין אף גבר נורמלי", ואני אמרתי לה "חוץ מאחד, הנה שם, חולצה אדומה, גבוה מאוד עם מבט מהורהר" וכבר לא באמת היה לי איכפת. ואיזה ערס התחיל עם בוצ'ה והיא הייתה רעה אליו ("חשבתי שנדבר יותר", הוא אמר לה. "אז טעית", היא ענתה). ואחר כך הלכנו משם לקנות לי קפה לפני שאני נוסעת הבייתה.

בוצ'ה אמרה שמוכרחים לגלות איפה כל החתיכים. אמרתי לה שהם בבית, עם החברות שלהם. הייתי עייפה.  אספתי את הכלבה הישנונית שחיכתה לי אצל ההורים, ונסעתי. בדרך, שליח אחד של פיצה עמד לידי ברמזור וחייך אלי. אחר כך הכלבה קמה במושב האחורי והוא הבחין בה והתחיל לצחוק בקול רם. גם אני צחקתי. יום שישי, שתיים וחצי בלילה, ואני מסיעה את הכלבה הענקית שלי בעיר. היא לא מפסיקה לגדול, הגורה שלי. אתמול הגדלתי לה שוב את הקולר. 

בבית התקלחתי מהמקומות ההם וחשבתי שפאבים זה לא כיף לי. הרעש, העשן, האלכוהול היקר. אני לא אמצא (סביל וגם פעיל) בפאב. אני צריכה להפסיק להכנע לחברות שלי ולהפסיק לנסות את זה. מאידך, אני צריכה למצוא לי בילויים שאוכל להכיר בהם אנשים ושלא ארגיש בהם זקנה או פתאטית. רעיונות יתקבלו בברכה.

הערה: זה לא שהזדקנתי, ופתאום המוזיקה רועשת והעשן סמיך מדי עבורי. אלכוהול אני אוהבת.לעזאזל,  אפילו עשיתי קורס בארמנים פעם, וכבר סיפרתי איך עבדתי בטעימות של יינות אצל איזה יבואן.  אפעם לא אהבתי פאבים.אתם מבינים?  זה לא שהזדקנתי.  אולי התבגרתי, ועכשיו אני לא מתביישת להגיד.

אתמול בבוקר עברתי ליד הקפה עם הכסאות הלבנים. הן הלכו מולי, מגונדרות כמו שתי סבתות שיוצאות לבילוי. יכולתי לשמוע מרחוק את הניגון המוכר של ההונגרית, עולה ויורד, מלא חיבה. המון חיבה יש בשפה הזו. ואולי זו אני שמכירה אותה רק מפנקת.

המדרכה הייתה צרה בין הכסאות שבחוץ לקפה שבפנים, אז יצא שעברנו זו על פני זו כמעט במרחק נגיעה. כמה שניות של קרבה, ואני הספקתי רק שאיפה אחת, אבל הריח נשאב לתוכי כמו לתוך וואקום, ומלא אותי וסחרר לי את המחשבה עד שכמעט נפלתי. ריח קסום ומוכר. תערובת סודית של בושם וריח אבקת הכביסה וקרם ידיים שכבר לא מייצרים ופודרה וריח גוף מתוק שלא הרחתי מאז שאינך. והתגעגעתי אליך בבת אחת ברגע ההוא, ונזכרתי שעוד מעט יש לך יום הולדת שלא תחגגי, והבטחתי לשתול לך משהו ביום הזה, כי כמוני, גם את מצאת תמיד נחמה בפרחים.