~

חמישה כאלה (שלשה זכרים ושתי נקבות) יסיימו לינוק בעוד שבוע. הם עתידים להיות קטנים (מתאימים גם לדירה) וחמודים. נזרקו עם אמא שלהם בארגז. גם היא מחפשת בית. היא בת שנה. בינתיים כל החבורה העליזה ממוקמת במחסן שלי, והם יימסרו בשמחה רבה לכל החפץ ביקרם. (הזוכים יצ'ופרו גם, כמובן, בביקור בממלכת ליתוס, קפה ומאפה). מי אמר כלבלב ולא קיבל? 

* בהזדמנות זו רציתי להתנצל על היאלמותי. זה התחיל בגלל המבחנים (so far- so good) המשיך מתוך החלטה להוריד מינוני רשת (חבלי הגמילה הולידו הרבה מילים שגורמות לי עכשיו לחייך במבוכה) דוגמה:

ואז באה תקופה שבה הרגשתי רע מאוד, ואני לא יודעת למה בדיוק. אולי עונת מעבר, חוסר הוודאות, הבדידות הגדולה והבריאות הלקויה, כולם ביחד וכל אחד לחוד. כזכור לקוראים הותיקים ובניגוד למגמה המוכרת בעולם הכתיבה, כשרע לי אני נוטה לשתוק בקול רם, וכך היה.

ועכשיו?

עכשיו, כמו שאומרים, כלום לא עצוב, הכל כרגיל. כלום לא קורה פה. 

הכל שקט הלילה.