~

* בעקבות השיחה האסרטיבית שעשיתי עם הבוס שלי, גונב לאוזני שעכשיו כבר אין לו ספק שאני האישה המתאימה לתפקיד. נותר רק לברר האם הוא יצליח לתרגם את חוסר הספק שלו למזומנים. בכל מקרה, אני מרוצה ממני.

 * פתאום בבת אחת המון המון דברים: כל מני מחויבויות ללימודים, קורס מדריכים להעביר, עבודה. צריך להספיק לגמור הכל לפני הטיסה, ופתאום זה ממש לא עוד הרבה זמן (תחילת אוגוסט).

*  חשבתי להפסיק לאכול לגמרי, אולי זה ימנע ממני להקיא. זה לא ממש עובד. להפך. הרבה יותר מכאיב להקיא על בטן ריקה.

*  הכנתי מלפפונים במלח. זרעתי חמניות. תרנגולת אחת התחילה להטיל ביצים חומות במקום לבנות. השתכנזה. זה מצחיק.

 * יש דמות אחת שהיא לגמרי מוכנה. אתמול במכונית חשבתי שכל כך בקלות הסיפור הזה יכול לחמוק ממני, שאני מוכרחה לשמור עליו נורא בימים שבהם הוא עוד רק ניצוץ קטן בעיניים. 

* סבתא שלי מעציבה אותי. היא מתאיינת. לפני כמה ימים ניסיתי לדלות ממנה סיפורים מהעבר הרחוק. חשבתי, שאולי למרות שהזכרון לטווח קצר שלה אבד, הזכרונות הישנים עוד שם. היא הסתכלה עלי בחוסר אונים ואמרה לי אני כבר לא זוכרת, ואמרתי לה שזה לא נורא ושאולי פשוט נלך לטייל, והיא אמרה לי איזו מן סבתא אני, אפילו סיפורים כבר אין לי בשבילכם ורציתי לבכות ואמרתי לה כל עוד יש לך חיבוקים ונשיקות זה מעל ומעבר, והיא חיבקה אותי חיבוק ארוך והייתה בי כל כך חלשה וכל כך קטנה.  כמה דקות אחר כך היא הביטה בי ושאלה מי את? ואמרתי לה בעיניים מודאגות והיא חייכה ואמרה אני יודעת מי את, רק את השם שלך שכחתי.

* חתונת האימה תתרחש היום. הפרחים מיובאים מאירופה. האולם עוצב מחדש. הכסף זורם כמו נהר. אמא של החתן נסעה לצרפת כדי למצוא שמלה. היא לא מצאה. ההורים של הכלה נראים כמו פרסומת בלונדינית לאושר. הם מנהלים את החתונה לפרטי פרטים (כולל שיר החופה וצבע הוילונות) בלי לשאול אף אחד. הכלה רוקדת לפי החליל. החתן יוצא מדעתו. כל הסיפור התפוצץ וכמעט בוטל אמש. והלילה...הלילה אין לי מנוס מלהיות שם. לפחות הולך להיות מעניין אנתרופולוגית. וגם אופנתית אולי. יש למה לחכות.