לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

~


כינוי: 

מין: נקבה

Google:  litos.mail

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2005    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2005

עברית, ככה פתאום.


מישהו יקר מאוד, נקרא לו "הקוסם", הניף הבוקר את שרביט הפלאים שלו ועשה כאן עברית. אם שמחתם על השתיקה הוורבאלית - לכו תאשימו אותו.  "תהילת עולם", הוא אמר לי. אז הנה. אין כמוך יקירי.

"ועכשיו תכתבי", הוא אמר לי אחר כך. עכשיו תכתבי.

 

כל כך הרבה דברים קורים בכל כך מעט זמן, וכל כך אחר, המסע הזה. רגע. נעשה סדר: כל מסע הוא אחר, בגלל הזמן והיעד והאישה  שיוצאת אליו, אבל הפעם זה לגמרי אחר. כאילו יד קטנה אספה את כל הגורמים כמו חתיכות של פלסטלינה, ולשה מהם כדור אחד גדול וצבעוני - אני. המסע הזה הוא הידיים שלי לשות אותי. הצבע כבר מתחיל להתגלות.

 

עכשיו תכתבי. כל כך הרבה דברים קורים בכל כך מעט זמן, ואלה אומרת "הדרך לצאת מתוך הקופסא הנעולה, רשומה על הדופן החיצונית שלה",  ובכל זאת רציתי לכתוב גם על הרגע ההוא. רעידת אדמה קטנה. אנשים מסביבך לפעמים בכלל לא מרגישים, רק רואים את התנועות הבוערות שלך, שולחת ידיים לכל הכיסים, למצוא עט ונייר, לא חשוב איזה, הפנקס או כרטיס הכניסה או המפה של התחתית, ואת מרגישה איך בתוכך רעידת אדמה קטנה, משהו זז ומשהו אחר נאחז, ובפער שבין שני אלה נפער איזה סדק דרכו מתחילות פתאום לטפטף המילים.

 

עכשיו תכתבי. כל כך הרבה דברים קורים בכל כך מעט זמן, ואני מרגישה כמו כלב שמתנער מהמקלחת ורץ להתפלש בחול. יש בעיר הזו הרבה חול להתפלש בו, ואני, (אחרי שבועיים של בטלה, שמש ומחשבות קיומיות בבהמז) יש בי פתאום המון מקום לכל זה. אם אתם סקרנים - משמאל יש רשימה של הדברים שאני עושה מאז הגעתי לניו יורק (לא כולל קניות ואוכל פושט, לא כולל חוות דעת ומצברוח ומזג אויר). אפשר ורצוי להמליץ המלצות.

 

ולסיום - הודעות משמחות: מחר השותפה שלי עוזבת. יופילי. נשאר לי עוד ציון אחד לקבל (צפוי להיות בסדר), ואני אהיה BSC גאה. הללויה. ואפילו עם ממוצע מעל 85, כמו שרציתי- הדלת לתארים הבאים נשארת פתוחה. אין כמוני. כיפאק היי!! הי! הי!!!, או כמו שאומרים אצלינו: פרייז דה לורד, הללויה.

 

ובנימה אופטימית זו - אלך לישון על הספה, שהיא מיטת המופת שלי בדירת הרכבת (תדמיינו דירה שיש לה שתי דלתות בשני קצוות, וכל חדר בה מוביל לחדר אחר. כלומר- מותק, בשביל להגיע מהחדר שלה לשירותים, צריכה לעבור דרך החדר של השותפה שלה, לסלון, למטבח, או לחלופין לצאת לחדר המדרגות ולהכנס לדירה מהדלת השנייה). על מה דיברתי? אה. שלוש בלילה. (פוסטודה למותק על האירוח ימסר באופן אישי, אבל תשמעו, אין כמוה. בחיי).

 

לילה טוב.

נכתב על ידי , 31/8/2005 09:04   בקטגוריות מחשבות על כתיבה  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLitos אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Litos ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)