~

-"זה ממש יפה לך. זה מוציא לך את הירוק בעיניים".

-"אין לי ירוק בעיניים. העיניים שלי חומות".

- "יש לך ירוק בעיניים".

- "אין לי".

- "לכי תראי במראה".

- "אההה. מותק, יש לי ירוק בעיניים!!!"

- "אמרתי לך".

- "אני לא מאמינה שיש לי ירוק בעיניים!!"

- "שמתי לב"

- "באמת באמת יש לי ירוק בעיניים."

- "כן. באמת באמת".

- "26 שנה של עיניים חומות, ופתאום יום אחד יש לי ירוק בעיניים".

- "יופי. בואי נלך".

בסנטרל פארק אני מחכה להופעה שתתחיל, או לגשם שירד (מה שיקרה קודם).

בינתיים מתיישבים מולי סקסופון וגיטרה באס, ודלי אחד למטבעות

ומנגנים לי ג'אז יפה כל כך, שלא איכפת לי אם יתחיל עכשיו הגשם או אם תתבטל ההופעה.

אני יושבת מולם ומחייכת כולי. נעים. נעים מתגנב לי דרך האוזן וממלא את כולי מבפנים, כמו הבל ריח הפאי בסרטים של וולט דיסני. האנשים סביבי נעלמים והרוח מתחזקת

העננים אפורים וכבדים מרחפים מעלינו כמו בהילוך איטי

אחרי שעה אני ניגשת אליהם עם שטר של 20 דולר, ואומרת להם:

i've been listenning for a while and

i no longer care if it rains, if they will cancel the show

you've made me so happy

Thank you so much

והם עוצרים לרגע ומחייכים אלי ואומרים לי  bless you וגם thenk you

ומנגנים לי עוד שיר

שמגביר את הרוח ומסיע משם את העננים,

ומישהו מודיע, שאפשר להכנס להופעה

כי תיכף מתחילים.

באמצע הרחוב חתיך אחד חולף על פני מחוייך

וגם אני חלפתי על פניו מחוייכת.

"נהנתי להיות בצד המקבל של המבט ההוא"

(חאלד חוסייני, רודף העפיפונים).

אני רואה הופעות בשיטת המצליח.

צריך להגיע בזמן

ולקוות שיש כרטיס.

כרטיס אחד זה קל.

בינתיים זה מצליח.

חמסה חמסה טפו.

באופן כללי כל חופשת הניו יורק הזו היא בליל של הופעות. אני ממלאה את עצמי במוזיקה ותיאטרון וקולנוע ואמנות

ומופעי חינם ופסטיבלים של קיץ ומופעי רחוב, וקניות פינוק, ושוטטות אנתרופולוגית וטעימות קולינריות...

אחחח. איזה כיף לי.

הבגדים במכבסה ומותק ואני יושבות בפארק, שותות קפה אמריקאי דלוח ומדברות. אני מכרסמת בלובריי מאפין ומסתכלת על האנשים עם הכלבים, ומתגעגעת לגורה בלב הרבה, ואחר כך גם קצת בקול רם.

"בטח היא לא תסלח לי לעולם", אני אומרת למותק. "בטח היא לא תרצה לחזור הבייתה בכלל", ואחר כך אני שותקת ומדמיינת את עצמי יושבת על הרצפה בסלון, שבת אחת שמשית. הדלת פתוחה לגינה ואני קוראת לה ופורסת את הידיים לצדדים, והיא באה אלי, כבדה ומכשכשת. הראש הגדול שלה נצמד לי לחזה ואחר כך היא מתיישבת על הרצפה בחייקי ומפקירה את 35 הק"ג שלה לחיבוק ליטופי ארוך.

עוד שבוע אני חוזרת אליך, גורה שלי. עוד שבוע.

רגע של פטריוטיות:

STOMP מגניבים בהחלט, אבל ההשוואה למופע של מיומנה בלתי נמנעת, ומה אני אגיד לכם - מיומנה לוקחים. לוקחים בהחלט.

ותחזיקו אצבעות:

שיהיה לי כרטיס ל SONIC VISION הערב. מופע של אנימציה דיגיטלית על תקרת הפלנטריום.

מיקס מוזיקלי של MOBI.

שמתי קישור פה משמאל.

עד אז - אני הולכת קצת לספרייה העירונית, וקצת לברנס אנד נובלס.

שלום.

עדכון מאוחר: לא היה כרטיס, כי לא הייתה הופעה.

במקום זה: מכירה מיוחדת ב VIRGIN - שלל דיסקים ודיוידיים בעשרה דולר כ"א.

לא טמנתי ראשי בחול ולא את ידי בצלחת (טמנתי ראשי באוזניות וידי בארנק).

:)