~

I - מוזיקה.

כשהייתי בכיתה א שלחו אותי לחוג חלילית. ניגנתי סופרן ואלט. בכיתה ג' הכרזתי שאני רוצה ללמוד פסנתר, אבל בבית לא היה לנו שום פסנתר, ושום מקום לפסנתר או ממון לפסנתר. במקום זה רשמו אותי לשיעורי אורגן. בשיעורים למדתי על אורגן שתי קומות, ובבית הייתה לי אורגנית של אוקטבה וחצי. אם התאמנתי, זה היה על כל יד בנפרד. כמובן שזה לא ממש הצליח. בכיתה ה' ביקשתי גיטרה, וקיבלתי.

למדתי גיטרה חמש או שש שנים, ידעתי את כל השירים ואת סטרוואי טו האבן ושיר אחד שלם של הדייר סטריטס כולל הסולו. למרות כל זה מעולם לא הצלחתי ממש לקרוא תווים. הייתי יושבת עם הלחן, סופרת את הקווים ומתרגמת את הנקודות השחורות לעברית. תמללתי ככה יצירות שלמות. באקורדים הייתי דווקא טובה. הגיטרה שלי עדיין בחיים, מיתרים והכל, אצל ההורים שלי. אני לא מנגנת כבר שנים.

II - בשר.

הבת מצווה שלי הייתה בזמן מלחמת המפרץ. פברואר תשעים ואחת. נפלו פה סקאדים. לא הייתה מסיבה. בקיץ, ההורים שלי הגשימו לי משאלה ושלחו אותי לטיול בת מצווה לאפריקה. במסעדה שקוראים לה קורניבור בקניה אכלנו בשרים מכל הסוגים עד להתפקע. כשנודע לי שפיסות הבשר הנימוחות היו צוואר של ג'ירפה, זנב של קרוקודיל ודברים אחרים שהשתיקה יפה להם, הכרזתי שלא עוד, ונעשיתי צמחונית. הייתי צמחונית שבע שנים (מגיל 13 ועד גיל 20). זה אפעם לא היה מתוך איזו אידאולוגיה, ואף פעם לא היה כרוך בשום קושי. אמא שלי אומרת שבעצם אף פעם לא ממש אהבתי בשר. הצמחונות הזו נגמרה בניו זילנד. הדבר הראשון הבשרי שאכלתי היה בורגר קינג. זה לא היה טעים במיוחד, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי. זה היה תיכף אחרי שכמעט מתתי בנאפל, וכנראה שהגוף שלי היה צריך בשר. מאז אני שוב קורניבורית. שיא אכילת הבשר היה עם האקס שלי ב-NG בת"א, לפני שנה. אכלנו יחד פורטרהאוס קילו מאתיים, ואני אכלתי חצי ממנו באמת. מאז עברו הרבה שיפודים על האש. אני אוהבת מאוד לאכול בחוץ, אבל אני לא מתלהבת מבשר עד כדי ריור. אני יכולה להנות ממנה איכותית של רביולי באותה מידה. לפעמים אפילו יותר.

III - חולשה.

אני לא יודעת להיות אסרטיבית. ההורים שלי חינכו אותי לוותרנות וגדלתי להיות רכה ושוחרת שלום. קשה לי להתעקש בוויכוח או במשא ומתן. קל לי לראות את נקודת המבט של מי שעומד מולי, ולגלות אמפתיה. זה אולי נשמע מקסים, אבל זו תכונה מחורבנת.