~

לפעמים אני ממציאה לו פנים. אני עומדת מתחת למים החמים במקלחת שלי, נקייה ורפויה, אין עלי אפילו טיפת סבון אבל אני נשארת, מסובבת את הברז עוד קצת לכיוון החמים ועוצמת עיניים. לפעמים אני ממציאה לו פנים, או שכמות, או עורף, או יד. הוא לא דומה לאף אחד שאני מכירה והוא כל הגברים והוא אף אחד.

ובדמיון הזה הוא לא נכנס איתי אל מתחת למים, והוא לא מושך אותי להתעלס על סדינים עם ריח של כביסה. הוא אפילו לא מושיט לי מגבת רכה ועוטף אותי בה, בדמיון הזה. הוא פשוט שם. בחדר אחר. בבית אחר אפילו. קורא משהו אולי, או מדבר בטלפון, או רואה משהו בטלויזיה. לפעמים אני יכולה אפילו לשמוע את הקריין, או את הכוס הריקה כשהוא מניח אותה על השולחן. אני שומעת אותו ומתמלאת באושר שליו, כזה שיכולה להרגיש רק אישה שעומדת ערומה בתוך זרם של מים חמים ויודעת שיש בעולם הזה איש אחד שהוא קצת שלה, והיא קצת שלו.

אני בודדה.