~

א' מתקשר אלי כשאני באמצע משבר העוגה (שרפתי אותה. אבוי). יש לו משקיע שמוכן לתת לו חצי מליון שקל לצורך הקמת עסק, וא' מתחבט ומתלבט איזה עסק כדאי לו לפתוח. מאיזושהיא סיבה הוא החליט שאני האדם להתיעץ איתו. אני מקשיבה ושותה כוס מים ופותחת חלון, לאוורר את המטבח. אחר כך אני נושמת עמוק ואומרת לו: "אתה יודע, אין לי שום חזון כלכלי עסקי או יזמי".

א עונה לי: "שטויות. יאללה, תעזרי. אולי אני אפתח בית קפה?"

אני אומרת לא': "גם בלי חזון כלכלי עסקי או יזמי אני יכולה להגיד לך לא לפתוח בית קפה. אתה יודע באיזה קצב מקומות נסגרים". בינתיים אני מנסה לאמוד את הנזק לעוגה. המצב גרוע. העוגה תלך לפח. יש סיכוי שגם התבנית. במה אני אכבד את האורחים מחר? אני מתחילה לפשפש בארונות.

א' אומר לי: "נו, ליתוס, אז מה כן?"

אני אומרת לו: "אוף, א', אין לי מושג", ומתחילה להתעצבן. כי באמת אין לי מושג.

הכי הרבה שאני יכולה בשביל א' (רו"ח במקצועו) זה לשאול אתכם. כי אולי למישהו יש רעיון לאיזה עסק משתלם, משהו שיהיה גם רווחי וגם מעניין. וא' יבוא לפוסט הזה, ויקרא, ויעזוב אותי כבר עם העסק הזה, ויבין: זה לא שאני לא רוצה לעזור. אני פשוט לא יודעת איך.

ויש לי עוגיות שושנים כאלה טעימות לאורחים, וקפה לרוב.

וזהו.