~

השבת מתגנבת לאט. אתה ודאי מרגיש. קר, ובהיר, וריח חזק של גשם.

בקערה הצהובה שלי השמרים תופחים. לחמנייה לשבת זו תהיה, אם תצליח. אולי אזרוק לתוכה גם צימוקים ואגוזים. אולי. אין לי מתכון אז אני מערבבת ממה שיש.

אני לשה, וחושבת שזה קצת כמונו.

הבית מחשיך. כבר צריך להדליק את האור.

מרתה אומרת שבבישולים, כמו באהבה - שכשהמצרכים טובים והלב פשוט אז קשה לקלקל.

אני צוחקת. יש אנשים שלמרות הכל מצליחים. היא יודעת. ויש בה קמטים של זקנה ורוך, וכנות שאין בה פשרות.

אנחנו טובים זה לזו? כנראה שכן, כי הבט:

אני לשה וכותבת לך מכתב בבצק.

טובים זה לזו, או טובעים זה בזו. נאחזים.

 אחר כך אני מניחה את הקערה על הרצפה, ליד התנור, לתפוח. בינתיים אני קוראת וכותבת ומתחייכת. מתעטפת בשמיכת מילים.  מדהים, איך בתוכן אני יכולה לעמוד חשופה ומוגנת, כמו ציפור על עץ שהשיר כבר את כל העלים.

 היום מתחשק לי לקדר אתך עוד, במקום לשבור את הכלים.

בדיוק לפני שבוע, אני , וקצת מהעץ, והעלים. נלוש מאחורי העדשה.