~

ישבתי לי על הספה הקטנה (היחידה שיש לי, והלא נוחה בכלל, יש לציין) בסלון הקטן שלי, מול החלון שבעדו השתולל הגשם אל תוך האדנית. הרדיו ניגן שירים מוכרים ואני הייתי עסוקה בלפנק את הגורה ולהצמד לתנור, כפיצוי על יום שלם שהיינו בחוץ בגשם (כן. היא נשארת בחוץ בגשם. היא כלבה. מקומה בחוץ. יש לה איפה להתחבא, והיא לא נרטבת. תרגעו כולכם, יפי נפש אהובים שלי). התלטפנו קשות כשלפתע נחתה לי טיפה על הלחי. אבוי!

הרמתי את העיניים לתקרה.

אוי ואבוי. 

יורד לי גשם בסלון.

אה. נזילה.

אז התקשרתי לאבא שלי.  הוא אמר שאולי המרזב נסתם והמים הציפו את הגג.

"לעלות לשם?"

"כן. עם מקל של מטאטא. תדחפי אותו לתוך המרזב ותנסי לפתוח. בטח כל הגג מוצף והמים עברו את הבידוד".

"לעלות יחפה?"

"את יכולה. יהיו מים עד גובה הקרסול".

"תתקשר אלי תיכף לראות שלא נפלתי?"

"כן. תזהרי".

בחוץ השתוללה סופה. ברקים מטורפים, וגשם זלעפות. החלפתי למכנסיים קצרים, לבשתי מעיל דובון ויצאתי אל הקור.

הכי מפחיד זה הסולם. הוא עשוי מצינורות ברזל שמישהו (ללא ספק אבא שלי) אלתר פעם. וזה עד גובה הגג. קומה אחת, אבל זה מספיק בשביל להיות מפחיד. תקעתי מגהלייט בפה ועליתי לאט ובזהירות.

הגג לא היה מוצף ולא נעליים (לא נעליים. יחפה). המרזב היה פתוח למדי, חוץ מכמה עלים של פקאן. זרקתי אותם למטה, וניסיתי להבין מאיפה הנזילה. היה חשוך ולא גיליתי כלום, רק נהיה לי קר והגשם התחזק ורציתי לרדת, אבל זה היה הרבה יותר מפחיד מלעלות. כל הזמן חשבתי שהנה תחליק לי הרגל מהסולם ואני אמצא את עצמי נופלת דרך הפיטנה על הדשא, מחוסרת הכרה במקרה הטוב, או שבורה לרסיסים במקרה הרע. כמה זמן עד שמישהו יבוא? אולי עוד עשרים דקות אבא שלי יתקשר. אחר כך, כשאני לא אענה, יקח לו עוד רבע שעה של נהיגה פרועה להגיע לכאן, ועוד חמש דקות למצוא אותי ולהתקשר למד"א, ועד שהם יבואו יהיה אסור להזיז אותי בכלל והגשם יתחזק.... בקיצור, החזקתי את הסולם כמו שלא החזקתי סולם מימי. קצת הצטערתי שהתנוונו לי האצבעות של הרגליים במהלך האבולוציה, אבל עשיתי כמיטב יכולתי לשיפור האחיזה. בסוף הגעתי בשלום.

אחר כך אבא שלי התקשר.

"אין סתימה במרזב. הגג לא מוצף, ובכל זאת מים מטפטפים לי על הראש".

"אז כנראה נשבר לך רעף".

"מה לעשות?"

"כלום. אני אבוא מחר בשש, לפני העבודה, לבדוק".

"השארתי שם את המקל של המטאטא, תקוע מתחת למזגן."

"טוב".  

"והשארנו שם רעפים ספייר בחורף שעבר".

"טוב".

"אבא, מה לעשות בינתיים? זה מטפטף על הפלורסנט, ומתחתיו יש שקע".

"כלום. לכי לישון".

"לא להוריד את הפקק?"

"לא צריך".

"טוב. לילה טוב".

אז רק רציתי להגיד, שאם נגיד יהיה פה בלילה קצר חשמלי, ותהיה שריפה כי שמתי סמרטוט מעל הפלורסנט שיספוג את המים, והספה הקטנה, היחידה והלא נוחה שלי תישרף, אז לא נורא.

(ובסוגריים שיש סוגיות  מאוד מוזרות שצפות לי פה, ואולי באמת אני צריכה לכתוב אותן בקרוב ולהתמודד).

לילה טוב.