~

וביום חמישי, כשהרוח הרעידה את הפעמונים וממש צעקה לי לצאת החוצה, מצאתי את המעטפה הלבנה על הרצפה ליד השער.

בדרך כלל אין לי מעטפות בדואר. פעם היו. הרבה. עכשיו מגיעות רק אלה עם החלון השקוף שצועקות "סוף החודש", ואלה העבות של הבנק והויזה שמודיעות שעוד חודש מתחיל.

אולי בגלל זה, המעטפה הלבנה קצת הבהילה אותי. בעצם הבהילה זו לא המילה הנכונה. משהו בבטן עשה לי לפתוח אותה עוד בחוץ, בידיים קצת רועדות. הרגשת את הרעד הזה? נדמה לי ששלחת אותו במעטפה, יחד עם החושך שפתאום מילא את החצר והכריח אותי להיכנס אל האור.

את המילים שלך אני מכירה מודפסות, ופתאום כתב היד שלך נראה כל כך אישי בעיני. אינטימי ממש.  כאילו נעמדת מולי עכשיו ובלי אזהרה התחלת להתפשט באור המעומעם, וחום חריף ועמוק מילא את החדר פתאום.

המכתב שלך. נייר לבן.

למעלה, ליד התאריך, כתבת שלילה, ושירח מלא. בצד השני כתבת אותי.

כמעט שיכולתי לשמוע אותך לוחש את האותיות.

עלה מקומט שהכתים את הדף, הסתיר את ה"אני" של הפסקה הראשונה. מוזר, איך הוא הסתיר דווקא שם, כאילו מודיע לי מראש שבמכתב הזה, מהסוג החדש, הולכים לאט ובזהירות. כמו אדם וחווה בגן עדן, אבל אחרי הנחש.

קראתי אותך ערב שלם. בעמידה ובישיבה ובהליכה ובשירותים וליד האוכל, ורציתי לענות בין השורות שלך מליון מילים כמו במחשב, אבל שתקתי כמו במציאות.

כשאני מנסה לכתוב לך, המילים איטיות לי. נדמה לי כאילו כל מילה אני צריכה לחתוך מתוך הבשר ולהושיט לך בזהירות.

איך כותבים שתיקה?

הרבה שתיקות יש במכתב הזה. אם הייתה איזו דרך היית קורא אותי לילה שלם.

לילה שלם הייתי אתך, כמו שעכשיו אתה כאן.

תשמע סיפור מצחיק. היום בבוקר טיילתי עם הכלב, וראיתי ילדים משחקים מחבואים. תחשוב רגע מתי ראית פעם אחרונה ילדים משחקים מחבואים? נכון שזה מעורר געגוע?

לרגע אחד פתאום רציתי כל כך להתחבא ביחד אתם, ולדעת שיש מי שיחפש. אני חושבת שבעיקר התגעגעתי לידיעה שיש מי שמחפש.

תעצום עיניים. מי שעומד מאחורי ומצדדי ומלפני הוא העומד. רגע. אל תפתח.

תן לי להמציא אותך. לפסל לך גוף ופנים.

הרגשת? אני יודעת שכן. לרגע עברה בי צמרמורת.

אני כותבת לך גם מילים שאולי עדיף היה לי לשתוק. ועכשיו מתחילים כבר קולות ראשונים של ציפורים. עוד מעט יום חדש, ואני אלך עם הכלב לזרוק את המכתב הזה לתיבת המכתבים.

זה היה מכתב? אולי רק המהום לילי. שריקות קצרות לחושך, כמו של עטלפים במערה עמוקה, צועקים שברי מילים כדי לא להתנגש בקירות.

אני מתנגשת בך גם כשצועקת, התנגשות פלסטית. אנרגיה לא נשמרת, ואני כבר עייפה.