אתמול בלילה התקשרת אלי. התגעגעתי אליך. בעצם, כבר הפסקתי להתגעגע אליך, ופתאום השיחה הזו פתחה בי תיבת נגינה והרקידה בלרינה מאובקת.
אתה מדבר ואני מקשיבה. אתה לוחש לי סיפור ואני, עוצמת עיניים, ומחייכת.
לפעמיים החיים האלה נראים לי כמו 100 שנים של בדידות ומסכה אחת של אושר.
אבל רק לפעמים.