| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2003
מבחן.
בצהריים היה לי מבחן. עוד מבחן יש לומר. והיה לי קשה. מאוד קשה אפילו. יצאתי משם עם כזה כאב ראש, כאילו להקת זבובים נכנסה לי דרך האוזן למוח, מזמזמת ונתקעת בגולגולת שלי מבפנים. היה לי קשה, וזה מתסכל נורא, כי באמת למדתי המון. אוף.
תסכול זה רגש שאני לא יודעת איך מתמודדים איתו. תנו לי עצב, ואני אראה לכם איך מתנערים ממנו ומוצאים את החיוכים. תנו לי בדידות, ואני אספר לכם איך זה כיף כשאפשר לעשות רק מה שרוצים מתי שרוצים. אבל התסכול הזה, כשאני באמת משקיעה את כולי במשהו וזה פשוט לא מספיק... אוף. מישהו יודע איך מגרשים תסכול?
כדי לברוח, מעצמי בעיקר, מצאתי אותי נוסעת בדרכים (הזבובים עוד רדפו אחרי, מנסים להדביק את המכונית), באחד הכבישים שאני הכי אוהבת, מטפסת לאט להרים. התירוץ היה שצריך להאכיל את החתול של אחותי במושב (אחותי בחו"ל, אוזן אצלי בחצר, אבל החתול נשאר לשמור על השמנת). בכניסה למושב המולת הכבישים השתתקה. השקדיות בכניסה פורחות, והזבובים מוותרים. החתול לא פה, אבל חתול אחר בא לאכול במקומו. השקתי את העציצים, הכנתי תה (הלימונית צמחה פה פרא) וישבתי בחוץ. הסתכלתי על הערפל ממלא את הואדי ועל השמש נעלמת. הקשבתי לציפורים מבקשות לישון, ולרוח. כשהקור התחיל להכאיב לי בעצמות של הידיים נכנסתי. קר בהרים. הדלקתי תנור, הכנתי לי קפה. ניגנתי קצת בפסנתר.
עכשיו כבר לגמרי חושך. יש לי סנדוויץ' עם מוצרלה, בזיליקום טרי וחצילים מטוגנים. אני אישה של שפלה ושדות. קר לי בטראסות של ההרים.
השקט כאן חזק וטוב. אורזת קצת ממנו "TO GO" בכוס של פלסטיק עם מכסה, שיהיה לי לימים קשים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
