| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2003
עצוב לי.
נדמה לי שהפכתי למישהי אחרת. הריכוז שלי נעלם. אני יושבת שעות מול אותם תרגילים שוב ושוב, ולא מצליחה.
אין לי כוח יותר. אני אוהבת להיות סטודנטית, אבל הבחינות האלה פשוט מוציאות אותי מהדעת. החיים שלי הפכו להיות מורכבים משלושה חלקים: או שאני לומדת, או שאני ישנה, או שאני חושבת על אחד מהשניים.
אין לי יותר כוח. אין לי יותר כוח.
אז אני אומרת לעצמי: "את צריכה לקחת את כל המחשבות האלה, את העייפות והרחמים העצמיים והתסכול, להכניס אותן לשקית ניילון שחורה (של גוויות), לעלות לאיזה מגדל גבוה ולזרוק אותן קיבינימט.
אחר כך, תשארי בלעדיהן, קלה,
את יודעת: הדרך ארוכה ויש בה עליות וירידות, מדרגות לטפס, פלגים לחצות. אז תפלי למים. תרטבי. יהיה לך קר. יהיו לך שריטות וסימנים כחולים של מכות יבשות. הדרך ארוכה, ובין פסגה לפסגה הטיפוס כל כך מתיש, והתיק כל כך כבד והאויר כל כך דליל...
אבל את יודעת מי יכבוש את הפסגה ויהנה ממנה הכי? את. אולי לא ראשונה לפני כולם, אולי עם בגדים יותר בלויים, אבל כשאת תעמדי שם, והשיער שלך ישתולל ברוח-של-לפני-בוקר, ישרוט לך את הפנים, והשמיים יצבעו בכחול חיוור של סוף הלילה, את תדעי שאת שם. שהגעת. "
זה פועל עלי לפעמים. אני קוראת את עצמי ויודעת שהימים הקשים יעברו. אבל היום זה לא מצליח לי. היום אני רק רוצה לבכות.
פעם הייתי חכמה. יכול להיות שזה עבר לי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
