~

האף שלי נוזל כמו שלא נזל מימיו. מבחינת רמת הנוזליות, אני מתכוונת. אני מרכינה את הראש - ומטפטפת. טוב די. ילדה מגעילה.

*

בעודינו נסחפים להסברים פילוסופיים אודות יונה מסתורית, הסמליות שלה והחיים בכלל, הופיעה לה סיבה גשמית מאוד להיותה:

האביב, גבירותי ורבותי. האביב כבר כאן.

או במילים אחרות - זמן לקנן.

מובן שמהרתי לגרש את אסופת הזרדים הזו מאצל חלוני. יש מספיק עצים בחצר, אין שום סיבה להטיל דווקא על אדן החלון, דבר שימנע ממני לפתוח ולסגור אותו כאוות נפשי, ואני נוהגת לפתוח חלונות בכל הזדמנות.

אז בבת אחת אביב. ביום שישי לקחתי את הכלבה והלכנו לטייל בשדה. איזה שדה? סתם שדה קטן שיש לי מול הבית. שדה בור כזה, מהסוג המקומי. אז רציתי להגיד, שזה שדה קטן שווה לאללה. שהחרציות שם גבוהות אפילו ממני, שהכלבה מדלגת שם בין החרדלים, שהצהוב מרחיב לך את הלב, שהחובזה רכה ועתיקה, ובאורח פלא הברחנו משם צמד סיקסקים, וליטפנו שיבולת שועל ומקור החסידה ונזהרנו מעל טורים ארוכים ארוכים של נמלת הקציר, והריח שם, הריח, אין מילים לכתוב בן את ריח הפריחה שהכניע אותי לשטח איזו חתיכה של שדה ולהתיישב עמוק בתוך הריח הזה, ולהכיל אותו ולשכב בו ולהתפלש בו, ולמלא את העיניים בקצוות שדה ושמיים ומופעי עננים, והיינו, הכלבה והשדה ואני  "מופקרים, מאושרים להיות בחוץ ברגע המדויק של התחלת העונה הבאה"*.

.

זו תמונה של השדה שלי מסוף האביב בשנה שעברה. תמונות עדכניות - בקרוב.

*יעל גלוברמן/ מנענע את העץ.

.

עשו לעצמכם טובה ולכו לשדה. אפילו ככה, בקטנה. לקחת נשימה.

(מי שאין לו שדה משלו, אני מזמינה לשלי).

.

רק את הצבים של ילדותי לא הצלחנו למצוא, וקצת התגעגעתי.

.

שבוע טוב.

נ.ב.

1) הוואנה בלוז -  אחלה פסקול. יש כמה קטעים מצחיקים ממש והאווירה קובנית לגמרי, וזה מגניב, אבל אפשר בהחלט לחכות לדיוידי. זו דעתי.

2) עוזי וייל מפתיע אותי.  שם הספר שלו: "ביום שבו ירו בראש הממשלה"  והעטיפה הרב-מכרית הרתיעו אותי בחנות, אבל אז ראיתי בסוגרים (סיפורי אהבה) ובתוכן תשעה סיפורים, והמוכר היה נחמד והמליץ בחום להוסיף אותו לערמה שכבר ערמתי שם על הדלפק, וגם היה מבצע ספר שני ב-24 שקלים, איך אפשר לסרב לזה בכלל, וחשבתי לעצמי שאני קצת מתגעגעת לסיפורים קצרים, אולי זה מה שמתאים לי עכשיו להלך הרוח, משהו כזה שאפשר לעצור בו, להרדם אפילו, ואחר כך לחזור.  אז עושה רושם שצדקתי. וייל קצר וקולח ותל אביבי מאוד, ויש לו כמה סיפורים שהדהדו בתוכי כמו נפילה של מטבע בכנסיה ריקה.