~

הכל היה מוכן. כבר לפני יומיים התחלתי למלמל לכל מי שהסכים לשמוע שיש לי שיעולים עם טעם של חולי ושבטח אני הולכת להיות חולה, וקניתי קלינקס עם אלוורה ככה, ליתר בטחון. אתמול גם קיבלתי גוון כזה עמוק וצרוד לקול, והבוסית שלי אמרה לי: "את נראית חיוורת. היית צריכה להשאר בבית", אז אמרתי לה "כן, אני מרגישה חיוורת, אבל אני חייבת לגמור פה כמה דברים", והנה היום כבר הרשתי לעצמי לישון עד מאוחר ואחר כך לנסוע לבית מרקחת לקנות דקסמול ולעבור בדרך הביתה גם דרך הבלוקבאסטר ולקחת לי כמה סרטים, וחזרתי הביתה ובחוץ היתה סערה והכנתי לי תה של חולים ובלעתי כדור והתחפרתי על הספה מול התנור עם שמיכת הפליס האדומה ושקעתי לתוך "הדוור" ולתוך מוד של חולי ורחמים עצמיים, אבל אז הסרט נגמר ואני קמתי וגם הכלבה אבל פתאום היא צעקה מתוך כאב וחזרה והתיישבה וניסתה לקום שוב ושוב בכתה. משהו לא בסדר, זינקתי אליה ומיששתי אותה, ולא הצלחתי להחליט אם זו רגל ימין שכואבת לה או רגל שמאל או שתיהן, ויצאתי איתה לגינה, אבל היא רק הלכה לדשא והתיישבה והביטה בי במבט עצוב, ושכחתי שאני חולה והתלבשתי, והעמסתי אותה על המכונית ונסעתי לוטרינר, וכל הדרך הכלבה בכתה לי במושב האחורי וקמה וישבה וקמה וישבה והשעינה את הראש הגדול שלה על היד שלי וליטפתי אותה ולחשתי לה שהנה תיכף מגיעים.

וכשהגענו הוטרינר יצא איתנו החוצה לראות אותה עולה במדרגות ורצה קצת בשביל (היא לא ממש רצתה לרוץ) ואחר כך הרים אותה על השולחן ומישש ואמר, יש לה בעיה עם הסחוסים במפרקים, בברכים וגם באגן, זה נראה כרוני, ואין כל כך מה לעשות, חוץ מלתת לה "מגה גלופלקס" של כלבים ועכשיו זריקה של קורטיזון שלא יכאב. ושוב נסעתי לבית מרקחת (אחר), והמוכרת הנודניקית התחילה להגיד לי, "תשמעי, חסר לך אבץ", ואמרתי לה, "יופי, לא עכשיו, טוב?" ורציתי לשלם וכבר לחזור אל הכלבה, אבל הנודניקית הזו המשיכה "תשמעי, יש לי מסיכה לפנים שתעשה לך ממש טוב", ואמרתי לה, "לא, תשמעי את: עזבי אותי עכשיו, טוב? כמה לשלם?" והיא אמרה לי "אוי, אני מבינה שזה נושא רגיש", וכבר איבדתי את הסבלנות ואמרתי לה "תעזבי אותי! זה לא נושא רגיש! זה לא זמן טוב, בסדר?! אני חולה, יש לי כלבה שקיבלה עכשיו זריקה של קורטיזון, והדבר האחרון בעולם שאני אתעסק איתו עכשיו זה מסכה לפנים, אוקיי?" אז היא שתקה, ולקחה ממני מאה שקל על תשעים כדורים של גלוקוזאמין ולא אמרה לי שלום.

אני שונאת את המוכרות עמוסות המייק-אפ האלה שמנסות לדחוף לך מליון מוצרים, תוך כדי זה שהן קובעות בהחלטיות שהעור שלך יבש, שיש לך חצ'קונים וקמטים ושבאופן כללי את מחרידה. אחר כך הן מספרות לך בטון מלומד שחסר לך ניטרוגליצרין ומונוסודיום גלוטמט, שכדאי להתחיל ממש עכשיו כי יש מבצע של פעם בחיים, פלוס חבילה חינם ושבגילך את כבר חייבת לקחת שמונה עשר ויטמינים טבעיים, פלוס מישמישי מרפא ותותי בר בשביל לשרוד. אני רק בת 27 קיבינימט, ובחיי שיש לי מספיק כדורים על המדף. תעזבו אותי בשקט. אוף.