כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2003
מה לי ולכל היפיופים האלה? (ארוך אבל צהוב)
חזרתי עכשיו מהמבחן הלפני האחרון שלי, ודבר שני שעשיתי (רגע אחרי שנגבתי את פוקי המטורף (שהחליט להוכיח לי שהוא לא עשוי מסוכר ובילה את כל הבוקר עם הרגליים בבוץ והפנים לגשם), באתי לכאן.
הבטחתי סוד, ולכן להלן מעשה שקורה באמת, עלי ועל היפיופים.
אז לפני כמה ימים (כשהייתה עוד שמש), ישבתי לי עם בוצ'ה (חברה שלי), וארז, שהוא חבר- לימודים הכי טוב שיש לי. אין ביננו כלום זולת ידידות מופלאה נטולת אינטרסים או מתחים (איזה כיף. כל אחת צריכה מישהו כזה). ישבנו לנו שלושתינו על הדשא וחשבנו מחשבות קיומיות (ומלאות רחמים עצמיים).
אחר כך אודי הופיע. אודי הוא בחור יפיוף, שהתחלתי איתו אי שם בספטמבר, ומאז נהיינו אחלה חברים, דבק כאלה. בוצ'ה אומרת שמוכרח שיהיה בינינו איזה משהו. אני מסכימה. אבל נהיינו אולי אפילו קצת יותר מדי חברים טובים, אז כבר נהיה קצת מסובך לנסות להיות מעבר לזה, כי אולי תהרס ידידות מופלאה עם מישהו שרואים כל יום כמעט. אני חושבת שככה זה גם מצידו (רמיזות אין סוף, מתח מיני בכל מבט, אבל כלום, גורנישט, נאדה. נאכס)). בקיצור, אז הוא בא והתיישב איתנו. שיחת חולין. הוא רוצה שנלמד ביחד למבחן. "יהיה כיף", הוא לוחש לי באוזן, ואני יודעת שהוא צודק. ממממ.
בינתיים ארז ובוצ'ה קצת ליחששו.
ואז בא אחד שמתאמן איתי, יפיוף המחץ, כחול עיניים, חייכן, שרירי במידה הנכונה, שאני קוראת לו "לראותו בלבד" כי מאז שגיליתי אותו הוא התגלה כטמבל רציני ביותר (וחבל...). הוא רצה לשאול אותי למה לא באתי לאימון וכאלה (בדרך כלל אני באמת לא מפסידה, אבל יצא שבדיוק נסעתי למושב). הוא מעצבן. רציתי להגיד לו שיהיה יפה וישתוק כשפתאום ראיתי את גבע.
גבע הוא האובייקט החדש שלי. הבחור הכי יפיוף באוניברסיטה, גבוה, שרירי, שחום, עם עיניים גדולות וחומות מחייכות ופאסון של ברמן שרמנטי. רגע לפני שלחשתי לבוצ'ה להסתכל, ראיתי שהוא מתקרב אלינו. אלינו?! עכשיו?! מחייך, מתקרב, מחייך, מתקרב - מתיישב!!! אהההה!!! תהרגו אותי כאן ועכשיו.
מסתבר שהוא מכיר את אודי. שמחה וצהלה. כמובן שבעקבות מרפק קטן בצלעות אודי הואיל בטובו לעשות הכרות רשמית.
מבטים שאינם משתמעים לשתי פנים הוחלפו וטוב טוב טוב לי על הלב.
אחר כך הבנים הלכו. ארז גם, לא לפני שהוא אמר שהוא מאוד מבסוט ממני. :)
ובוצ'ה, בוצ'ה הסתכלה עלי נדהמת ואמרה לי: את מוכנה להסביר לי מה לך ולכל היפיופים האלה?!
אני קוראת אותי עכשיו וצוחקת. האמת היא שבאמת מצאתי לי חברים יפיופים וחמודים ממש. אז נכון שהמיטה שלי עדיין ריקה, אבל אני חוזרת אליה עם חיוך. בוצ'ה קצת מקנאה, אבל מפרגנת. היא אומרת שיש לי טעם טוב.
אפילוג
אחר כך, בשיעור, גבע ישב לידינו. הוא שאל את ארז אם זה בסדר שהוא יבוא ללמוד אתנו (עם ארז ואיתי). ברור שארז הסכים, ולא הפסיק לחייך ("ארגנתי לך מתנת יומולדת!", ככה הוא אמר).
היה מגניב. אודי גם בא (הוא מקנא קצת), וגבע התגלה לא רק כשרמנטי, אלא גם כחכם ופנוי. אה--הה!
עדכונים, כשיהיו. יש למה לחכות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
