~

כל הזמן אני כותבת לך. כשאני מתעוררת מחלום לתוך ריבוע של שמש. כשאני מכינה קפה של בוקר, ושותה אותו לאט, בחצר, באישונים מצטצמים וחיוך מתרחב. כשאני מגלה שהתפוזים כבר נגמרים, אבל הכלניות מתעוררות (והסיגליות גם-כן).

וכשהחתולה באה לאכול. וכשהציפורים מתרחצות בקערה של מים שהנחתי על הדשא. כל הזמן אני כותבת לך.

כשהאור מחשיך לעייפות של אחר-צהריים. כשנהיה כבר קר וצריך להדליק תנור. כשהבית שקט והמקרר מרעיש. כשהדיסק החדש שלי מתנגן, מלחש. כשאני מתקלחת, והחדר מתמלא באדים. כשאני עומדת ערומה מתחת למים המלטפים, אני כותבת לך. גם אחר כך, כשהלילה מסמיך, מעייף, ואני נכנעת לו וצונחת לתוך השמיכות, ועוצמת עיניים לאט ונרדמת מהר, אני כותבת לך.

 כל הזמן אני כותבת לך, והמילים מנקדות את הדף בשורות ארוכות, והן כמו כמו שיירה של נמלים בדרך אל פירורים שנפלו.

פזר לי אותם.

צילום אילוסטרציה: נמלה עובדת (עצות).