| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2004
טלויזיה
רצו לשלוח אותי מהעבודה לטלויזיה. מצלמים איזה תוכנית לילדים ורצו שאני אתיצב לצידה של גיבורת הילדות שלי חני נחמיאס ואדגים משהו. הממ.
אמרתי לה (לבוסית שלי) שזה מחמיא לי נורא, שאני מעריצה את חני עוד מימי עיתונאיש, אבל אני מוכרחה לסרב בנימוס.
תראו, זה לא שיש לי משהו נגד התקשורת. פעמיים כבר נשלחתי מטעם העבודה לרדיו - (באחת מהן זכיתי אפילו להגיד את המשפט האלמותי: "בוקר טוב ישראל!"), אבל טלויזיה - זה כבר ספור אחר. לא מסוג הדברים שאני עשויה להרגיש בהם בנוח.
היא שתקה לי בשפופרת, הבוסית. יכולתי לשמוע את הגבות שלה מתרוממות. "זה מביך אותי, ביג בוס", אמרתי לה, והיא אמרה שזה בסדר, שאין כמוני ושאני חמוד. ככה היא אמרה לי: "ליתוס, אתה חמוד". סוג של דיבור של חיבה. שיהיה.
אחרי שהיא ניתקה חשבתי לעצמי: תראי אותך ליתוסק'ה אולד קשישא. אלופה בילדים. לא רעה באנשים. מאוד טובה (ומוערכת) בעבודה, ונטולת כל שמץ של רצון להיות בטלויזיה.
זה מאוד לא פופולרי היום, את יודעת. בעצם, אין מנוס מלומר את זה כאן ועכשיו: ליתוס- את סוג של אנדרדוג!
ולא נותר אלא להנהן, לכשכש בזנבי וללכת לחפור איזה בור בגינה.
אחר כך באמת הלכתי לחפור איזה בור בגינה. מסביב, המוזנחות מלאת חן. ככה זה בחורף.
הדשא לא מכוסח ומנוקד בחמציצים. בערוגות הסרפדים משתלטים. הטלתי וטו על הנענע, כי אני לא מעיזה להכניס את היד לערוגה ההיא, אבל זה כבר סיפור אחר.
תזכורת לעצמי: אתמול האדמה רעדה.
לפעמים האדמה רועדת לך מבחוץ, ובפנים משהו מסתחרר ומאבד את שווי המשקל ונופל. דברים, כשהם נופלים, בסוף נחבטים במשהו, ואם הם לא מתנפצים לחתיכות הכי קטנות כשהם פוגעים שם, זו סיבה טובה לחייך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
