| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2003
השתנוּת
ישבתי וקראתי אותי אחורה היום. קראתי כאן, ואחר כך הוצאתי מחברות ישנות וקראתי עוד קצת. זה מדהים איך אני משתנה.
יונתן (איש אחד שאני אוהבת) שאל אותי פעם ממה אני פוחדת. לא כחלק משיחה על יחסים או משהו.
רגע אחד הוא מזג יין לכוסות, ורגע אחר כך שאל.
היד שלי נרעדה והיין נשפך. זו שאלה שאף פעם לא שאלו אותי בקול. שלוש המילים שלו ומבט אחד חד ומדוייק, הציפו בי מילים שלא העזתי לתת להן שם.
-"בדידות", עניתי לו, רועדת, כאילו אמרתי מילה שמותר רק לחשוב. כאילו הצליל נותן לה הוויה. עד היום אני לא אוהבת להגיד "בדידות" בקול. ויונתן, הוא הסתכל עלי, ונשם עמוק ושתק, ואחר כך חיבק אותי ולחש שהוא ישמור עלי מפניה.
אני חושבת שהוא בטיבט עכשיו. נווד. בפעם האחרונה נפגשנו בנפאל. אני הייתי חולה מאוד, ופתאום הוא נעמד מולי בטאמל. אפילו לא ידעתי שהוא נסע לנפאל. זה מוזר, איך אני פוגשת אותו בדיוק כשאני צריכה חיבוק של כוח. לפעמים אני חושבת שהוא באמת שומר עלי.
פעם הייתי נכנעת לעצב הרבה יותר בקלות. כתבתי מחברות של עצבוּת במילים רועדות, ופחדתי. פחדתי הרבה יותר ודיברתי הרבה פחות.
גם עכשיו אני שותקת פחדים, אבל השתיקה הזו היא אחרת. היא שתיקה של לוחם שעומד לפני האויב ומסתכל לו עמוק לתוך העיניים. זו שתיקה של אומדן הכח והערכת הסיכויים. של נשימה עמוקה ותחושות. זו כבר לא שתיקה של פחד וקפאון של חוסר אונים.
בתוכי גדלתי לכל הכיוונים. ויש בי כוח, לנפץ חומות ולבנות גשרים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
