|
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
פברואר 2003
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2003
תובנה. מה שקרה אתמול התכוונתי להתיישב כשגבע פתאום צץ (טוב, האמת היא שזהיתי אותו מקצה האולם, בסוודר האדום שלו... אח... גברים בסוודר... ) (תקשיבו לי טוב: אם אתם גברים,תעשו לעצמכם טובה ותרכשו לכם איזה סוודר) בקיצור - הוא הגיע מאוחר, ואיזה מישהו מלמעלה סידר שדווקא לידי ישאר מקום פנוי. בחיי שלא תכננתי את זה. סתם מישהו שם שם תיק ומעיל ושקיות, ככה שכשגבע התחיל לשלוח מבטים של חוסר אונים, שאלתי את האיש אם המקום הזה פנוי ואז קראתי לו. הוא שמח, והוא בא. לשעתיים. לשבת לידי ממש. יוהו. ואז הייתה פשוט הרצאה מדהימה. הייתי כל כך מרוכזת, ששכחתי מהפרפרים בבטן, מהסוודר האדום, מקצב הנשימות שלו, הקרובות. ולא עשיתי כלום, שהייתי כאילו אמורה לעשות. ולא לחשתי לו ליחשושים ולא שידרתי כלום זולת חיוך מופתע. הייתי סתם ליתוס מרותקת למשהו אחר, וגבע - גם הוא היה מרותק ומחוייך ושותק. והזמן עבר מהר. ונהניתי. המרצה דגדג לי קצוות של נוירונים, וזה היה לי נעים. אחר כך נפרדתי מגבע וחשבתי עלי. הוא בטוח כבר יודע שאני מעוניינת. ואני כאן ופנוייה (בינתיים...). נתתי לו קצה של חוט. אני ממשיכה לנופף בו לפעמים. אם הוא יודע מה טוב בשבילו הוא ימשוך. (משחקים של חוסר בטחון: תראו איך כתבתי: "אם הוא יודע מה טוב בשבילו הוא ימשוך", ולא "אני אנחת חזרה למציאות ואחפש לי איש נורמלי - ודיי להשתעשע במחשבות על האלים היוונים והאולימפוס"... ) ואם הוא מחפש עכשיו איזה צילה (כמו שרוגטקה כתב פה למטה) - נו, שויין. אני לא יכולה לאבד משהו שמעולם לא היה שלי, נכון? מראש יכולתי לדעת את כל זה. אני מכירה אותי. הרי אני הכי טובה בכיבוש איטי. מלפפונים בחומץ למשל, או זייתים. נותנת לתבלינים להתגנב לאט דרך קרומים בררניים. ויש לי סבלנות. אחר כך, כשפותחים את הצנצנת, יש התרגשות כזאת של ציפיה וגם ארומה מיוחדת שקשה להעלים. סבלנות "עכשיו בתוכי עומד לו סלע ענק באמת. ופעם במאה שנה באה ונוחתת עליו ציפור קטנה, ומשייפת בו את המקור. ולכשיישחק הסלע עד עפר משיופיי הציפור הקטנה, יחלוף לו יום אחד בנצח".
| |
|